פוליגרף
האם נטלת או השתמשת בסמים כלשהם?
הוא זרק
את השאלה בטון שקול, נינוח , כמו שלימדו אותו בקורס, לפני מי זוכר כמה שנים.
חדר קטן, קירות ללא תמונות, שמש צהריים מסנוורת
בחלון, רחש מזגן.
הבחור
שישב מעבר לשולחן בכסא המרופד היסס
לרגע ופלט : "לא".
המראה לא חדל להפליא אותו, גם אחרי
שלושים וארבע שנים, מחט הפוליגרף רוטטת ורושמת על הניר הגולש תחתיה, נוסקת ועולה
כעולצת על ניצחונה ושוב צונחת וממתינה, אורבת לשאלה הבאה.
המחלקה עברה מזמן למחשבים אבל הוא לא היה מוכן
לוותר על המכשיר הישן שלו, עם המחט החורקת וגלילי הנייר. ממילא הוא יוצא לפנסיה בקרוב אז לא
חייבו אותו לעבור למחשב הקר והשקט.
שלושים וארבע שנים, מה בסך הכול עשה? יש כאלה כמו היווני ההוא עם הפנס שהסתובב בכל
העולם וחיפש את האמת אבל הוא, הוא חופר
ומוציא את השקרים שקבורים עמוק בנשמה.
שקרים קטנים וגדולים, לבנים ושחורים,הכול הולך.
יש משחק קטן שהוא אוהב לשחק עם עצמו.
כשנכנס לחדר נבחן חדש הוא מנסה לנחש אם יצליח
לדוג איזה שקר במהלך הבדיקה. הנבחן שתודרך וראה את רשימת השאלות נוטה לגלות סימני
מצוקה אם הוא מתכוון להסתיר משהו . היום ממש לא היה קשה. איך שהבחור נכנס עם המבט
המופנם והנבוך כבר היה כתוב לא על הפנים שמסתתר שם איזה שקר קטנטן.
הביט בדפים שלפניו. לירון שושני. יוצא יחידה קרבית, חניך מצטיין בקורס קצינים. לך
תבין למה החברה האלה הולכים ודופקים לעצמם את הראש.
תראה לירון, אתה בסדר עם עבירות פליליות
וקשרים עם גורמים זרים, אבל יש לנו בעיה עם הסמים. תנסה להיזכר. אולי היה משהו?
הבחור השפיל עיניו, והאיש נתן לו שתיים שלוש דקות להתבשל במיץ שלו.
-לא לקחתי, אמר בסוף בקול שקט. בטיול
בהודו, בגואה, הייתה מסיבה, שמו לי משהו בבירה, לא התכוונתי לקחת..."
-ומה קרה?
-לא זוכר הרבה. הרגשתי שאני עף. התעוררתי עם כאב ראש נורא.
הודו. אולי ייסע לשם אחרי הפרישה. כל
חייו חיפש שקרים. שם בהודו, אומרים, כל אחד מוצא את האמת שלו.
מה הוא יעשה עם הבחור הזה? המסכן בטח
התייסר כל הדרך לכאן, לספר או לא לספר, מנסה לשכנע את עצמו שהוא לא לקח בכוונה ולכן
זה לא נחשב, אבל מה לעשות, הגוף
פרייאר ולא יודע לשמור סוד, לא כאן, לא
אצל נחום הבוחן כליות ולב כבר שלושים וארבע שנים. לפני עשר שנים היה מועמד לסגנות
אבל גרובר שם לו רגל, לא שהוא חשק במיוחד
במשרה אבל ככה לתחמן מאחורי הגב? חבל שלא יכול היה לחבר אותו לאיזה פוליגרף, את הגרובר הזה ואת המזכירה ההיא שהשכיב במשרד
ואחר כך לשלוח את הדוח למיסיס גרובר . לפני שנה המניאק הזה קיבל את ראשות המכון
והוא נחום היה כבר זקן מדי בשביל הסגנות.
-נעשה הפסקה קטנה וננסה שוב. אני יוצא לכמה רגעים לעבור שוב על הגרפים.כשאשוב
נעבור שוב על השאלון ואשאל אותך אם לקחת סמים, חוץ מהמקרה החד פעמי שהזכרת.
הבחור מועמד להיות מאבטח בשב"כ ובכל
מקרה העסק אבוד בשבילו. אם זה היה סם הזיה
מי יודע מתי יהיה לו איזה פלאשבק, ישלוף
את האקדח ויתחיל לחגוג באמצע מסיבת עיתונאים עם כבוד השר.
הוא תלש את הניר שנפלט מהפוליגרף ויצא
מהחדר. בפרוזדור נתקל בגרובר ששאל אותו עם הטון המתנשא וחצי החיוך שתמיד דבוק לו לפרצוף, נחום הכול בסדר? הוא אמר שנראה
לו שכן, הוא רוצה רק לעבור עוד פעם על
הגרפים.
נכנס למשרדו הקטן ופרש את הגרפים על
השולחן. אין ספק, יש בעיה עם הסמים גם אם הוא יצא נקי בשאלה אם היה משהו חוץ מגואה. ניגש אל החלון והביט אל
פסיפס הבתים והאספלט המשתרע עשר קומת מתחתיו עד לתכלת הים שבאופק. חבל שאי אפשר
לפרוש חוטים מהפוליגרף עד למטה על כל ג'ונגל הבטון הזה, כל השקרים היו עולים משם
כמו ריח הזעה והסולר, ים של שקרים. אולי גם לו מגיע פעם, שקר אחד קטן, פרטי שלו.
אני רוצה לעשות בדיקת כיול. אשאל אותך
איזה יום היום ותענה תשובה נכונה. מוכן?
כן.
איזה יום היום?
יום חמישי, ענה הצעיר.
המחט המשיכה לרטוט לה בשלווה. קו ישר.
וואללה הבחור צודק, יום חמישי היום. הוא
תלש את הפלט החדש והכניס אותו לתיקיה הכחולה שהחזיק בידו ואת הגרפים הקודמים קרע וזרק לפח שמתחת לשולחן.
טוב , אמר, נראה לי שהכול בסדר. יהיו
איתך בקשר. בהצלחה.
הוא אהב לסיים את היום במשרד שלו עם
בקבוק ליקר דובדבנים ליד החלון עם הנוף
מול העיר שהאדימה בשקיעה עם כחול הים באופק. חיבר שתי אצבעות לפוליגרף הישן שהיה
על שולחנו. אתה משקר -אתה טיפונת מזיע, והשינוי במוליכות העור מקפיץ את המחט. היום
יום חמישי אמר. כלום לא קרה. היום יום ראשון לחש והמחט זינקה. זה עובד כל פעם,
חייך לעצמו.
דפיקה בדלת. גרובר נכנס, מחזיק בתיקיה
כחולה ומבטו קפוא.
תשמע נחום, יש לי כאן את התיק של שושני,
הבחורצ'יק שעבר אצלך קודם בלי בעיות. יש לי כמה שאלות אליך בעניין התיק הזה ונחום,
עדיף שתישאר מחובר לפוליגרף.
כל הזכויות שמורות לדוד סגל
