סיפורים
פסגת-החלומות
פוסע באדישות על עבר אולם ההמראות, ביקורת הדרכונים עברה במהירות,נכנס לאולם ענקי וסואן, שעוני ענק עגולים מחשבים במדוייק את הזמן, על ספסלים נוקשים ישובים אנשים מכל הגילאים, צרור מטלטלין מונח לחלקם בין הרגליים, חלק מעיינים בכותרות העיתונים, חלק סתם מנשנשים כריך שייטיב עם בטנם, יש את אותם אלו שלוגמים קפה מהביל, רק אני באותם הרגעים מרגיש לא הכי מחובר למקום הזה באותה נקודת-הזמן.
מזה זמן רב אוחזים בי חזיונות תעתועים, אני מדמה את דמותך לנגד עיניי,באותם הרגעים את כה מציאותית, כה נגישה, נזכר באותם לילות אהבים שלנו, בצחקוקים שלך ושלי בין מעשה אהבה אחד למשנהו,גם לפירות שאכלתי איתך היה טעם שונה וכה מיוחד, עסיס הפרי היה מתוק כמעט כמו עסיס גופך.
ניגשתי למכונת-השיקוף, לאחר מכן פקיד טרוט עיניים ביקש ממני לעבור את הבדיקה המגוחכת הזו של המכשיר לגילוי-מתכות, מגנומטר, הוא ביקש ממני להרים ידיים, לא בדיוק יודע להסביר אבל משום מה זה גרם לי לפרץ צחוק בלתי-נשלט.
רעש טורדני ומעיק ציפצף, אופס,בדקתי את תכולת כיסיי ביסודיות, מצאתי מטבע נחושת שחוק ששימש לי כמעבר באחת מתחנות המטרו,בתנועה של ניצחון הצבעתי בחיוך מבוייש לעבר הפרצוף הזעוף של אותו הברנש שאחראי על תנועת ובטחון העוברים ושבים באותו אולם-הנוסעים.
ככל שאני חייכתי יותר-ככה הוא התכנס בעצמו,הפנים שלו נעשו זעופות מרגע לרגע,הרגשתי כאילו הוא ממש כועס עליי, לקח לי כמה שניות להתעשת ולהבין שאני בבעיה.
מסתבר שהגבר הזה רציני, הוא סימן בתנועת ראש לעבר שני שוטרי -זקיף, הם אחזו בי ביד בתנועה אדיבה אבל נחושה, חשבתי לרגע ששוב תקפו אותי חזיונות התעתועים, אולם הפעם זה כנראה היה רציני ואמיתי מתמיד.
נלקחתי כלאחר כבוד למשרד קטנטן,מנורת פלורסנט בהירה הטילה את אורה בדיוק מעל שולחן העץ שראה כבר ימים יפים וטובים יותר, קרן שמש הצליחה איכשהו לחדור לפינה המזרחית של אולם הנתיבות הענקי הזה, הוקפתי בחמישה גברים, חלקם היו משופמים, הגבוה מהם נראה לי החכם מכולם, היו לו עיניים טובות ומשכילות כאלו,שפם דק שיווה לו מראה של אינטלקטואל צרפתי מתקופת הרנסאנס.
באנגלית עילגת הוסבר לי הנסיבות העגומות שבגינן נעצרתי:
לטענתם במטען היד שלי ובסריקה של המחשבות שלי נמצאו מימצאים מרשיעים ומפלילים, הנבלות האלו בדרך כלשהיא הצליחו לאבחן שאני עדיין חולם עלייך והוזה את דמותך מול עיניי, הם ממש פיענחו לי ותיארו לי את הלילות הארוכים ששכבתי על יצועי וראיתי אותך לנגד עיניי, לטענתם אני מסוכן לציבור, לטענתם אני חוטא ופושע לאנושות, על פי תפיסתם זה מסוכן נורא ככה להיאחז בזכרון ישן -נושן של אהובה מהעבר הרחוק, לטענתם אני הייתי כבר אמור להמשיך קדימה, לשכוח אותך, לטשטש את דמותך .
כבר באותו הלילה הבנתי שמצבי בכי רע, הגישו לי כעבור שעתיים משקה דלוח בספל פלסטיק,ערימה של ביסקוויטים יבשים הונחה בצד אפילו לא על צלוחית, סתם ככה מישהו הטיח את ערימת הביסקוויטים בדיוק סמוך לספל התה המטונף,
הדבר האחרון שבא לי באותו הרגע זה לגעת במשקה הזה, הודיתי לבחור בנימוס והמשכתי לנסות ולהגן על עצמי, הבחור שמולי פרך את אצבעותיו,הרגשתי שהוא מאבד את סבלנותו , בדיוק אז בנקודת-הזמן הזו הוא סימן לי לחתום על איזה טופס מוכתם ושיחרר לעברי חיוך קטן מבעד לשפתיים החשוקות שלו.
עוד באותו הלילה הובלתי ברכב מסוג טרנזיט לבית-אסורים, צריחים שבתוכם עומדים זקיפים ניגלו לעייני, אלומות אור בצבע כתמתם הטילו פסים בוהקים על משטח האספלט הנוקשה, שקשוק של צרור מפתחות, בליל של קולות של סוהרים, צעקות של אחד מהעצורים כמו וגרמו לדמי לקפוא בעורקיי, הפחד חילחל בי, הפחד מהאין-נודע,הרגשה משתקת.
גם כאן חוייבתי לחתום על מספר טפסים, הליך שיגרתי מן הסתם, הופשטתי ממלבושיי, מעט המזומנים שהיו באמתחתי נלקחו ממני ואפילו צילמו אותי בצילומי צדודית וצילומי תקריב של הפנים המכורכמות שלי .
כבר במסדרון הרגשתי במבטים שננעצו לעברי, תאים תאים, פרוזרור ארוך שלא נגמר, מין מבואה כזו מבוטנת, בטון קשיח כזה, בטון שבוודאי ספג כאן המון תגרות ידיים וקרבות של אגו של האסירים עם עצמם או סתם של החבושים ושל הסוהרים שמפקחים עליהם.
החדר שהובלתי אליו היה גדול במבט ראשוני, מיטות-קומותיים שניצבות זו מול זו,שמיכות -צמר מעופשות שישמשו עבור חלק ככריות מפנקות, סקירה של הדיירים וספירה שלהם היכתה בי, זה היה חדר מאוד קטן בכדי לאכלס 62 עצורים.
בהתחלה הייתי עבורם כמו שעשוע עבור ילד, נשאלתי לגילי, בעיקר שאלו אותי ללא הרף לפשר העבירה שגינה נעצרתי באישון-לילה, גימגמתי משהו לא ברור, האמת שלא ממש שמעתי על עבירה כזו מעודי, לבסוף איכשהו מישהו שם שנראה מבין בעניינים הללו הסביר לי את מהות העבירה, לטענתו לחלום ועדיין לחשוב על אהובה מהעבר זה פשע רציני ביותר.
בכל מקרה בהמשך פינו לי מיטה בפאתי החדר המצחין הזה, חדר שנאלץ לספוג זיעה של עשרות-גברים, צלחות פלסטיק עם שאריות מזון מאתמול משכו זבובים שזימזמו רעש טורדני ומציק.
השכן שלי למיטה הסביר לי על נוהל השירותים שהם קבעו כאן, הוסבר לי שיש כאן שירותים בסגנון הצבאי של "בול-פגיעה"מין פינה קטנטנה של אריחי קרמיקה מטונפים שמשמשת לצרכיהם של כל אותם הנפשות שבחדר הזה.
הם החליטו שכל מי שנזקק לשירותים מחוייב במקביל לפתוח את ברז המים הסמוך, לטענתם שאון-המים של הברזייה אמור להבליע את הקול של אותה פעולת המעיים, על מקלחת לא היה בכלל מה לדבר, הס מלהזכיר.
ניסיתי למחרת קצת לשקוע בשינה, לברוח מהמקום הזה, להעביר קצת זמן עם המחשבות שלי, לא ממש הצלחתי, קיבלתי לצהריים קערה עמוקה עם ירקות מבושלים, אולי ירקות זה באמת בריא ומזין, אבל הנוזל הדלוח לא ממש עשה לי תיאבון, הכרחתי את עצמי לטעום קצת מהאורז והרחקתי את המגש המלוכלך כמה שיותר רחוק ממני,רחוק כמו שאת רחוקה ממני, רחוק כמו אותם חלומות שאני עדיין חולם עלייך, רחוק כמו אותם המקומות שבהם אני מדמיין שאני ואת מטיילים, הכי רחוק שרק יכול להיות מהמקום שאני נמצא בו כאן ועכשיו.
מדמיין ובורח לי שוב עם אותם המחשבות שלמעה בגינן נעצרתי ונאסרתי, רואה בדמיוני אותי ואותך על פסגות של הרים מושלגים, הרים שמוקפים באגמים, הרים מזדקרים שכמו ומתריסים לאלוהים ומנסעים לגעת בו, הרים נישאים, הרים שבלילות בהירים הדמות שלהם נשקפת על פני האגם כמו עננה של עוגות קצפת שכה אהבנו בילדות.
למרות השמש הקופחת והאוויר הדליל שהולם בכדוריות-הדם, למרות כל אלו אני המאושר שבאדם, את איתי, את לידי, אני ואת בצוותא משקיפים על הנוף המדהים הזה ואני בכלל לא שם לב לצינת הקר שאט אט מזדחלת ומשתקת לי את הגפיים-התחתונות, באותו חלום אני ואת מתעלסים על פסגת-ההר בתוך אוהל קטן ומחמם, הרגליים שלך מקבלות את הגוף שלי באהבה ובהכנעה, באותו המקום המרוחק מהציוויליזציה זה רק אני ואת, או בעצם רק את ואני.
כעבור לילה אני ואת במקום אחר, בהר אחר ובנופים אחרים, הארץ אולי חדשה , הנופים והקולות אולי לא זהים, אבל עדיין זו את שאיתי שמלוו אותי באותו החלום וזה הדבר הכי חשוב עבורי.
שוב אנו בפסגה של הר -גבוה,הר שמוקף בבקעה, בטבור הבקעה כמו ומשובץ אגם, אגם מרהיב, אגם בצבע כחול ועמוק, אגם שנראה לרגע כמו אבן-חן יקרה, אבן חן שמונחת בתוך סלסלת -קש בצבע ירוק, ירוק עד, ירוק מוריק, ירוק בדיוק כמו אותם השדות שמקיפים את האגם הזה שלמרגלותינו.
ממול ישנם גידולים של חקלאים מקומיים, כגובה האדמה כך סוג הגידול, בגובה הרב ביותר ישנם דובדבנים אדומים, מעט יותר למטה מלבלבים האגסים והתפוחים, בטרסות בגובה פני הקרקע יש גידולי אורז, אורז שכמו ושוחה במים שניקוו מההר המתנשא שבימי האביב מפשיר ומרווה את האדמה המשוועת לנוזליו, אותו האדמה משוועת לנוזלים בדיוק כשם
שאני משווע ומשתוקק לנוזלייך
לעיתים אני אוהב להביט בשפתייך, לפעמים הצינה גורמת להם להיסדק קצת, אני אוהב לדמיין כיצד את מעבירה שפתון על שפתייך הסדוקות, אוהב להביט במפתח שפתייך, אני יודע שמבעד לשפתייך החושניות יש עולם ומלואו,
מעבר לשפתייך יש דרקון רושף אש, כמו אותו דרקון שבמיתולוגיה הסינית, הלשון שלך שורפת לי את הנשמה, הלשון שלך יורקת ורושפת לעברי אש,
אש בוערת, אש ניצתת של חום ואהבה.
גם כשאנו במקומות חמים ולחים את עדיין נשארת יפה כפי שאת, אצלי בדמיון ובמחשה את לעולם לא מזדקנת או חלילה מתכערת, לפעמים אני מנגב ממצחך אגלי-זיעה במטפחת רקומה, בלילה כשאני אני באותו תא-מאסר דמיוני אני מסניף אל נחיריי את הריח המשכר שלך אהובה
אהובה יפה שלי ורחוקה.
