זרע התמימות

הגעתי לגיל שהבינה כבר מקובעת,לגיל שכמעט הכל ברור וידוע,לגיל שלא צריך לשאול שאלות.

אני כבר בסוף שנות החמישים שלי והתכוננתי לחתונה,כל כך התרגשתי עד שהרגשתי כאילו אני נמצא בטקס בר המצווה שלי.

לבשתי את החליפה החדשה שרכשתי והמחשבות החלו להתגלגל במוחי,הזיכרונות צפו ועלו והחזירו אותי ליום שבו הכרתי את.........

בגיל שלושים ושש מצאתי את עצמי גרוש ללא ילדים,הכמיהה לילד הפריעה למנוחתי.

זה לא בגלל ההצקות של משפחתי שהזכירו לי את גילי,זה היה רצון חזק שהתחיל לקראת סיום נישואיי עם סיוון גרושתי.

כשסוף סוף החלטנו שזהו זה, זה הזמן המתאים להביא ילד לעולם נישואינו נקלעו למשבר שבסיומו מצאתי את עצמי גרוש.

מאז חלפו שנתיים והזמן כידוע אינו עומד.וכך מצאתי את עצמי בודק ובוחן כל בחורה שיצאתי איתה האם היא תהיה אם טובה לילדי ובת זוג שתשלים אותי.

את מיקי פגשתי במטוס בדרך להודו,יצאנו כל אחד בנפרד וחזרנו מאוהבים יחד.

ההתחלה הייתה מבטיחה אך זה נגמר מהר משחשבתי.היא אמרה שזה לא הזמן לילדים אולי בעוד שש שבע שנים, ואני רוצה להיות אבא ולא סבא.

את יונית פגשתי במסיבת יום הולדת של חבר,איזו מאמי היא הייתה, יפיפייה אמיתית.אחרי חודשיים היא אמרה ביי והלכה.ראוי לציין שהיא נתנה סיבה למעשיה אך האמינו לי הכל חרטה.

 באושרת נתקלתי תרתי משמע,זה היה בקניון כשנכנסתי לבית קפה, היא לא שמה לב ופגעה בי.מובן שזה גרם לנו לשבת יחד לקפה ובהמשך למגורים משותפים אך גם זה לא החזיק מעמד.

ואז פגשתי בקרן אהבת חיי,נעימת המראה מאמי אמיתית.היא הייתה בת שלושים וארבע והשעון הביולוגי שלה קרא לה.היא הייתה כל כך מתחשבת אמרה לי "ממוש" כן ככה היא קראה לי "ממוש נגור יחד נכיר האחד את השנייה ואז כשנראה שהכל בסדר בינינו אז נביא ילד"

ואני ריחפתי באוויר ידעתי שהפעם זה סופי.

ואכן הבלתי יאומן קרה.ידעתי שהולך להיות לי יום נפלא.התעוררתי והבטתי בקרן היא הייתה עדין ישנה פניה קרנו כאילו מבשרים לי שהיום הולך להיות היום המאושר בחיי.

במשרד בעבודה לא יכולתי שלא לחשוב על קרן,היה משהו באוויר שלא נתן לי מנוח.

בעוד אני מהרהר בקרן צלצל הטלפון על הקו הייתה קרן,ליבי החסיר פעימה לרגע חששתי שההרגשה הטובה תעלם אבל אז שמעתי את לחישתה של קרן,האמת לא יודע למה היא לחשה.המילים נאמרו מפיה בלחש אבל הם חדרו לראשי לליבי בעוצמה וגרמו לי לזעוק משמחה.

"ממוש רציתי לומר לך שאני אוהבת אותך וגם......לומר לך שאתה הופך להיות אבא"

הרבה לא חיכיתי יצאתי מהמשרד בריצה, רק מחשבה אחת הייתה בראשי אנחנו בהריון.

הייתי עם קרן בכל שלבי ההיריון,אהבתי לחוש בעובר שהתגלגל לו בבטן,התרגשתי כל פעם מחדש כשראיתי איך הבטן גדלה.

בשעה טובה קרן ילדה בת, ילדה ממש מקסימה והפכה אותי לאב מאושר.כמה אהבתי להיות אבא .

אהבתי לשחק עם אורלי,ככה קראנו לה היא הרי החזירה לי את אור החיים.

בגיל שנה חגגנו לאורלי יום הולדת במסעדה,יחד עם המשפחה.שם הצעתי לקרן נישואין והיא הייתה בעננים.

כשאורלי חגגה את יום הולדתה השלישי הרגשתי כאבים בבטן התחתונה,ניגשתי לרופא המשפחה והוא הפנה אותי לרופא מומחה. האורולוג שאצלו נבדקתי  המליץ על מספר בדיקות,וכאן לא המקום לפרט.

לאחר בדיקות מקיפות הוברר לי כי יש לי סרטן באשכים,נחרדתי דווקא עכשיו כשאני אבא והכל מסתדר.

הרופא די הרגיע אותי ואמר כי המחלה התגלתה מוקדם וניתן לרפא אותה אבל רק ליתר ביטחון מומלץ להקפיא זרע.מובן שניגשתי ונתתי זרע להקפאה ומשם עוד באותו היום ניגשתי לבית החולים כדי להתחיל בטיפולים נגד הסרטן.

לשמחתי הצלחתי לגבור על הסרטן,הרופאים אמרו לי כי לא רצוי להביא ילד בשנה הראשונה שלאחר הטיפולים מחשש לשלומו ולבריאותו של התינוק.ואני מצאתי את עצמי בחופשת מחלה מבלה עם ביתי.

אחרי מספר ימים התקשרו מהמרפאה שם הקפאתי את הזרע והזמינו אותי אליהם,לא ייחסתי כל חשיבות לנושא חשבתי שהם רוצים לשאול מה לעשות עם הזרע המוקפא לאחר שהחלמתי.

הגעתי למרפאה נכנסתי לרופא ואני לא אשכח עד היום את מה שהוא אמר לי.

"היות ונתת זרע להקפאה בגלל מחלת הסרטן שממנה סבלת והיות שאנו בודקים את איכות הזרע צר לי להודיעך כי אתה סובל מחוסר מוחלט של יצירת תאי זרע.המשמעות היא כי אתה לא יכול להתרבות זאת אומרת  שאתה לא יכול להביא ילדים לעולם.חיכנו עם ההודעה הזו לאור המצב.אתה כמובן יכול לעשות בדיקה נוספת אך מצידנו התוצאה סופית וברורה לחלוטין "

הייתי בהלם  ומבולבל,המחשבות רצו לי בראש.שאלתי הרבה שאלות שנמחקו לי מהראש אך שאלה אחת  אני זוכר.שאלתי.

" ממתי אני סובל מזה"?

והוא ענה לי ביובש

"זה כנראה מולד"

לא רציתי להמשיך ולשאול שאלות הודיתי לו ועזבתי.לאחר מספר ימים עשיתי בדיקה נוספת והתוצאות היו זהות,ליבי נשבר והשאלות לא איחרו לבוא.

האם קרן בגדה בי?

ואם מי?

מתי?

אך השאלה שהטרידה אותי במיוחד הייתה,האם אורלי אכן ביתי הביולוגית?

הכעס הציף אותי,חוסר הידיעה הטריפה את מוחי,הייתי חייב לקחת פסק זמן של יום או יומיים.ניגשתי לקרן ואמרתי לה כי אני צריך לצאת ליומיים לפגישת עסקים דחופה למרות שאני בחופשת מחלה.ואכן יצאתי כדי להיות עם עצמי.

שכרתי חדר במלון ולא יצאתי מהחדר יומיים,חשבתי והרהרתי במשמעויות השונות שיהיו.

שקלתי את הדברים הטובים הנעימים בחיי עם קרן ואורלי לצד הדברים הלא סימפטיים.לאחר יומיים הגעתי להחלטה.............

הגעתי לגיל שהבינה כבר מקובעת,לגיל שכמעט הכל ברור וידוע,לגיל שלא צריך לשאול שאלות.

אני כבר בסוף שנות החמישים שלי והתכוננתי לחתונה,כל כך התרגשתי עד שהרגשתי כאילו אני נמצא בטקס בר המצווה שלי.

לבשתי את החליפה החדשה שרכשתי והמחשבות החלו להתגלגל במוחי,הזיכרונות צפו ועלו והחזירו אותי ליום שבו הכרתי את ..........

הגענו לאולם,הוא היה מעוצב בצורה ביליתי רגילה והאורחים ברכו אותי בברכת מזל טוב.

 ואז ראיתי אותה, היא הגיעה בצעדים קטנים מדודים.אי אפשר היה שלא להתפעל מיופייה,היא נראתה כמו בובת חרסינה.כמה שהיא הייתה יפה בשמלת כלה.

הדמעות בצבצו בעיני,היא ניגשה אלי אימצה אותי אליה  ובעדינות האופיינית לה נשקה לפי.

הדמעות החלו לרדת במורד פני ללא כל שליטה,היא ניגבה את דמעותיי בכפות ידיה הקטנות ולחשה לי בקולה העדין המלטף, "אני אוהבת אותך אבא" 

שם במלון לפני עשרים שנה שקלתי את הדברים הטובים הנעימים בחיי עם קרן ואורלי לצד הדברים הלא סימפטיים.לאחר יומיים הגעתי להחלטה .האושר שגרמה לי אורלי,המבט התמים בענייה,הקריאה בשמי בקולה הרך,המלטף הכריעו את הכף.אני נשאר,אני לא מפרק את החבילה.אני נשאר ודבק בנשואיים,אני נשאר למען אורלי אבל במיוחד למעני.