שירים

חרות האדם

 
פרפרים חופשיים,
מרפרפים בכנפים שקופות,
נוסקים אל האין קץ.
בני אנוש מתקנאים
מאחורי סורג ובריח,
סופרים ימיהם לריק.
חרותם נשללת,
כבודם נשחק עד דק,
עתידם תלוי על בלמים.
היום הופך ללילה,
הלילה ליום,
כמוסת הזמן, איבדה כל ערך.
אחת לשנה, ביום עצמאותנו,
יחרוץ כבוד נשיאנו גורלות,
יחון קומץ ברי מזל,
דלת הברזל תפתח.
חרות האדם...
אין מחיר לה.
 
ואתה האחד...
צא אל חרותך...
נגוס בנתח החיים שעוד נותר.
 

תגובות