קופידון ישב על ענן והביט מטה משתגע. מה עשיתי? שאל את עצמו. הרי החץ אמור לגרום להם להתאהב. למרות שהוא בעצמו חשב שזה בולשיט אחד גמור, הרי מדענים טובים מכל רחבי העולם כבר הגיעו למסקנה שהאהבה מסתכמת בסופו של דבר בהתמכרות כימיקלית בין אנשים. אבל לך ותנסה לשנות את סדרי הרומנטיקה והאהבה שלהם מורגלים בני האנוש. על פי התיאוריה המדעית, הפורומונים שמופרשים מבעל חיים אחד משפיעים באופן מסויים על התנהגותו של בעל חיים מאותו מין. על פי התיאוריה של בני האנוש המראה והמשיכה הוא הגורם העיקרי להתאהבות, אחר כך עוברים תהליך שבו האחד מכיר טוב טוב את השני, ואז האהבה פורחת. טוב, הוא לא כל כך נאיבי, לא כולם מכירים בו, אבל יש גם כאלה שכן. ולכן הוא פה... אבל אחרי ששלח את החץ הראשון שלו להיום, כבר הרגיש שמשהו לא בסדר. היא לא היתה מרוצה, והוא בכלל נראה משועשע וציני מאוד. זה בילבל אפילו אותו... ולך תסביר להם עכשיו שיש הורמונים שאחראים למשיכה, ויש הורמון אחר שאחראי ל"פרפרים בבטן" ועוד אחד שאחראי על "פעימות הלב"...ולהתרגשות, ועם כל הבלאגן הזה למטה הוא מתחיל לחשוב שוב על כל התיאוריה המדעית הזו ואיך זה משתלב בכלל עם החיצים שלו. הוא כבר יודע שהאפקט המשותף של הכימיקלים הללו פלוס שינויים במעגלים עצביים במוח – גורם לאופוריה, תאווה, אובססיביות, יתר מרץ, חוסר שינה חוסר תיאבון ותשומת לב ממוקדת באדם הנאהב... אוף, כמה שהתורה הזו מסובכת חשב. אבל בני האנוש חושבים שהתפקיד עליו הופקד לשלוח את החץ ולגרום להתאהבות הוא פשוט, לך תסביר להם שזה מאוד קריטי למצוא את האדם המתאים לכל אחד, הרבה פרידות נגרמו בגלל שלא היה מרוכז, אז למה לעשות שוב טעויות? כמה אחריות הם נתנו לו.
הכל התחיל כשמיהר לצאת הבוקר לדרכו, חושב לעצמו שעדיף שיעשה את העבודה מהר. כמה שמהר יסיים את החיצים ככה מהר יחזור למיטתו הרכה. אחרי היום המפרך שהיה לו אתמול זה מתבקש, שני זוגות הוא הפגיש אתמול ולפי כל התחזיות והרשום בכוכבים תהיה שם אהבה גדולה. וגם הצליח לשלוח חץ אל אישה מתוקה ובודדה ולהפגישה עם האחד שיהיה בסופו של דבר אהבת חייה. בדיוק כמו בימים הטובים של רומיאו ויוליה נאנח ולא רצה להיזכר בטרגדיה האיומה שקרתה אחר כך. וככה הוא ריחף בין שמיים וארץ, נזכר איך אֱרוס היה בודד ורצה חבר למשחקים. ולכן ילדה אמו אפרודיטה את "אהבת הצד השני" ללוותו. מוסר השכל המלמד שאהבה זקוקה לצד שני כדי לפרוח ולשגשג, ציין לעצמו בכובד ראש. כשריחף בדריכות וריכוז - ראה אותה. יפה ומתוקה. שיערה מתולתל ומתבדר ברוח, מרחוק יכל להתרשם מגזרתה היפה. אפילו להתאים צבעים ובגדים ידעה, והאל יודע שהוא כבר ראה חוסר התאמה בין צבעים. והרבה. והוא היה בטוח שהם מתאימים כשראה אותו יוצא מהמשרד ממול לכיוון החנייה. לבוש בהתאמה מושלמת - חליפה כחולה וחולצה מעונבת. לפני שירה את החץ עקב אחרי שניהם. כדי להיות בטוח שהוא זורק מדוייק. כדי לא לפספס חלילה וחס. היא הלכה לכיוון מכוניתה, והוא לכיוון מכוניתו. כמעט מרחפת בצעדיה, מוטרדת משהו. והוא מחוייך להפליא מדביק בשמחת החיים שלו. ובאמת שככה זה נראה, הוא היה בטוח שזה יצליח לו. הזיווג המושלם. ובדיוק כשנכנסה למכוניתה, והוא למכוניתו. שלח את החץ.
קרן התניעה את המכונית, הציצה במראה ונסעה לאחור, מודעת לעובדה שהיא באיחור נוראי לראיון עבודה. עוד הספיקה לחשוב כמה טיפשי היה מצידה להסכים ולהקדים את הפגישה כשהאמינה שתצליח להגיע בזמן, אבל לא חשבה שתתעכב כל כך הרבה זמן בבנק, ובחנות לצילום מסמכים שם צילמה את קורות חייה והמלצות לעבודה. הטלפון הנייד שלה צלצל והיא התעלמה ממנו כשנסעה לאחור... אחר כך תבדוק מי חיפש אותה,ואם זה משהו דחוף... יצלצלו שוב בטוח. חשבה לעצמה.
ואז זה קרה. היא הרגישה את מכוניתה מחליקה בצורה קצת לא מובנת ונכנסת בעוצמה במכונית שבאה מהכיוון הנגדי, מבוהלת לחצה במהירות על הבלם. לרגע ישבה בלי לזוז וניסתה להירגע בנשימה עמוקה, ונשפה החוצה אוויר כלוא שהכאיב באמצע מפתח החזה.
טוב, חשב קופידון. אני חושב שאיתה זה הצליח. אבל איפה הוא? הוא קצת מוסתר אחרי החלון הכהה, או שאולי זו השמש שמסנוורת אותו. הראייה שלו כבר לא כמו שהיתה פעם, הוא חושב לעצמו בדיוק כשהבחור המעונב יוצא ממכוניתו, מייד מכוון את החץ.. ויורה. פויי, הוא נרגע ... כמעט פספס.
לאחר שהתעשתה יצאה זועמת מהמכונית. צועדת שלושה צעדים ענקיים. 'לאן אתה חושב שאתה נוסע במהירות כזו גבוהה באמצע מגרש חנייה?' היא שואלת. והוא מביט בה ושותק, נדמה לה שהיא אף רואה חיוך קטנטן וציני מבצבץ בזווית שפתיו. 'איך זה שאת לא מסתכלת במראה לפני שאת פורצת בנסיעה לאחור?' שואל בחזרה. אבל היא לא מייחסת חשיבות לדבריו, מודאגת עושה עוד שני צעדים לכיוון הפגוש האחורי שלה. כמו שניחשה קודם, פנס מרוסק ופגוש עקום. הללויה. הפגישה לראיון העבודה שלה התבטלה בכורח הנסיבות ומבלי שתרצה בכך, ואיך תודיע שלא תגיע.
מהענן שבו הוא יושב הוא בוהה בזוג שצועק אחד על השני, ותוהה אם לא עשה טעות קריטית. שוב מפשפש בספרים... שוב בודק תאריכים....סופר את החיצים ומשווה לכמות הכללית. אולי טעה בספירה? אולי בכלל שלח את החץ הלא נכון? מה עכשיו? איך יברר? במרכז התמיכה שבתחנת הביניים בין שמיים לארץ כל העמדות תפוסות. הוא ניסה. בבדיקה שנייה הוא כבר בטוח שהתאריכים מתאימים, ויש כמות חיצים מדוייקת. אולי... התבלבל ושלח את החיצים לאנשים הלא נכונים? זה העונש לכך שהסתובב אתמול בין הנשמות הבודדות ולא הלך לישון מוקדם כמו שתיכנן מלכתחילה. אז עכשיו הוא עייף, וזה מה שקורה לו. הוא שולח חיצים, ובמקום אהבה הם צועקים אחד על השני. בעצם, היא צועקת, הוא מחייך בחיוך שעצבן אותה. וקופידון שמצא את זה משעשע מאוד חייך לעצמו בהנאה.
קרן מסתכלת באומללות על השעון. עברה חצי שעה מאז שהיתה אמורה להתייצב בפגישת העבודה שלה. והיא עדיין פה, מחכה שעוד מעלתו המעונב יסיים את שיחות הטלפון החשובות שלו. הוא מדבר בטלפון ונותן הוראות בקול חד ותקיף. ולה הוא שומר את החיוך הציני בזווית שפתיו כשמתקרב אליה עם הפרטים. בדממה היא מחפשת אחרי עט כדי לרשום, וכשלא מצאה שמה לב שהוא מוציא עט מכיס חליפתו ומושיט לה בחיוך. כמעט חוטפת את העט מכף ידו. רושמת את הפרטים החשובים ומשתוקקת למחוק את הפרצוף המחוייך שהוא שולח לה, כי הוא לא עוזר לה בכלל ברגע זה והיא רותחת וכועסת, מאוכזבת וכואבת. חושבת איך פיספסה הרגע את מקום העבודה שטרם קיבלה. אז היא מכווצת שפתיה בעצבנות ובצורה חיננית שרק מגבירה את החיוך שלו.
האמת, שממקום מושבו גם הוא חושב שחיוכה חינני ויפה. אז מה לעזאזל השתבש? שואל קופידון את עצמו ומגרד את שפעת בלוריתו. לפי כל התחזיות היא צריכה לחייך לעברו ולהיענות להתנצלות הכנה שהוציא מליבו. לפי הוותק שלו הוא כבר יודע שזו התנצלות אמיתית. לפי רואות עיניו היא עדיין מעוצבנת ומוטרדת. עייף או לא, אולי היה צריך לשלוח חץ מזווית אחרת. ואם הראייה שלו כבר לא כמו שהיתה פעם, והידיים כבר לא מכוונות כמו שצריך, ולראייה בסיפור האהבה המתוקשר של איתמר בן אב"י ולאה היפייפיה, עד היום לא ידע איך עשה דבר כזה, בן עשרים ושש, ולאה אהובתו בת שש עשרה בלבד? אם חשב לרגע להתחמק מהמטווח השבועי... לאור הבעיות שהתפתחו כרגע למטה, חסר אונים מכדי לתקן מייד הוא חושב שכנראה יצטרך בכל זאת ללכת למטווח ולשפר את הקליעות שלו. גם בדיקת עיניים לא תזיק. המתיחות שבינהם כבר מתחילה לעצבן אותו ולשבריר שנייה חושב קופידון שאולי מוטב להפריד בינהם, העניינים לא מסתדרים כמו שתכנן... באותה הזדמנות יעשה בדיקה חוזרת לכל חץ וחץ.
מצויידת בפרטיו האישיים נכנסת קרן למכוניתה, ובמקום לפגישת העבודה המתוכננת שכבר הפסידה היא מכניסה הילוך ומשתלבת בתנועה לכיוון הכביש הראשי, תחנה ראשונה חברת הביטוח, תחנה שנייה מוסך. בדרך עוד התפללה שהתיקון לא יעלה הרבה אחרי שכל מילה ממנהל הבנק נחרטה במוחה...'גברתי... את חורגת מהאשראי שלך.'
מאוכזב ודי מותש מרחף קופידון מעלה מעלה ומוותר על סיפורי אהבה חדשים. כשהניח את החיצים על שולחן העבודה לבדיקה, הסתכל עליו המלאך המקצועי מבין משקפיו המונחים על אפו, וצקצק בלשונו 'התאריך פג לפני שבוע.' טופח על מצחו נזכר קופידון שלא הלך לחדש מלאי בזמן. אסף את החיצים וכבר צעד בשביל העננים לכיוון האפסנאות. מבטיח לעצמו שדבר ראשון מחר על הבוקר הוא יתקן את הבלאגן. ואחרי האפסנאות לשם שינוי ילך לישון מוקדם. חסר לו שיפספס שוב... לך תסביר את זה אחר כך בדוחו"ת השבועיים.
קרן חזרה הביתה רק בשעות הערב המוקדמות, ועוד כשחיפשה את המפתחות שמעה את הטלפון שבדירתה מצלצל. מיהרה פנימה נשכבה על המיטה בתנופה והרימה את השפופרת מתנשמת. 'קרן אבני?' נשמע קול סמכותי. 'כן... זאת אני.' ענתה. 'מדברת דינה ממשרד עורך הדין, חיפשתי אותך כל היום.' וקרן נזכרה בצלצול המטריד של טלפון הנייד שלה. 'הפגישה לראיון העבודה של היום התבטלה בגלל משהו לא צפוי, ורציתי לשאול אם תוכלי להגיע מחר בבוקר בשעה שמונה?' אם היא יכולה...? כמובן שכן... ותחושת אושר ממלאת את גופה... אולי בכל זאת לא פיספסה. 'אהיה שם בשמונה.' היא מבטיחה בחיוך.
קופידון מרגיש עירני במיוחד בבוקר מעונן זה. מסדר בתשומת לב את החיצים, לפי תאריכים וגדלים. גם לפי עונות השנה ליתר ביטחון. השמש מראה שעוד מעט שמונה בבוקר והוא כבר מותח את הכנפיים לתעופה. והוא מציץ שוב לכתובת המדוייקת...
בחמש דקות לשמונה מציצה קרן על הכתובת שרשומה לה על הנייר. לוקחת נשימה עמוקה ועולה במדרגות המפוארות לכיוון משרד עורך הדין. בתיק שהחזיקה תחת ידה נחו המלצות עבודה וקורות חיים.
המזכירה שישבה מאחורי שולחן כתיבה גדול חייכה בנועם וליוותה אותה לכיוון משרדו של עורך הדין. לחשה 'בהצלחה' לבבי ופתחה עבורה את הדלת. קרן נכנסה למשרד מפואר ומסודר. עורך הדין המפורסם ישב בכורסת מנהלים גדולה וגבו מופנה אליה, הוא דיבר בטלפון... והיא חיכתה בסבלנות, מתוחה ותוהה איך תציג את עצמה.
שתסתובב קצת, הזווית גם ככה לא נוחה מהמקום שבו אני יושב, חושב קופידון ועוצם עין אחת כדי לכוון במדוייק. לא שהאמין שזה מה שיגרום לו לכוון טוב יותר, אבל הוא ראה את זה איפשהו בטלויזיה, וכמעט בטוח שזה היה ג'ק ניקולסון האגדי, וכמעריץ מושבע שלו החליט לחקות אותו. נפלא!! חשב. הנה, עכשיו היא עומדת בזווית הנכונה... ומוטב לו למהר, גם ככה בזבז עליהם יותר זמן מהדרוש. והחיצים החדשים האלה משומנים מדיי... אם לא יתרכז יחליקו מידיו.
עורך הדין גד לבני סיים את שיחת הטלפון והסתובב עם הכסא בתנופה שקטה. מופתעת חשה כאילו החסירה פעימה. החיוך הזה....
החץ נורה ואיוושה שקטה נשמעה ברכות. זהו, חשב. עכשיו תיקן את מה שבילגן אתמול. בדרך לעוד סיפור אהבה הספיק לראות אותה מחייכת, ושביעות רצון התפשטה בתוכו.
