מסטיק

מלחמת העולם פרצה בשל מסטיק. מסטיק עגול בשקל.

בשעות אחר הצהריים הבריכה היתה עמוסה בילדים קופצניים, בינהם גם שני ילדי.

ישבתי על כיסא נח לא רחוק מהבריכה, מרוצה מכך שלשם שינוי מוחי לא מייצר תסריטי זוועה האופייניים לו בבריכה. לא הייתי עסוקה בלדמיין את איתמר מטביע את רועי וגם לא בלחשוש שילד גדול יקפוץ על אחד מהם. לשם שינוי סמכתי על המציל ושקעתי לי בתוך "סיפורי חיפה" ( של יהודית קציר). ובעוד אני ממוססת את הסיפור לאט לאט שלא יגמר לי, חזר רועי מהבריכה, שפתיו כחולות וריסיו הארוכים מנצנצים באור האחרון של השמש, שרגע לפני ששוקעת בחרה להאיר את חיוכו המתחנף.

"אמא אני רוצה ארטיק" ביקש וכבר מיהר עם שטר ירקרק לעבר הקפיטריה וחזר מתלקק עם ארטיק "דובונים" בידו. שלשל לידי עודף של מטבע אחד והתיישב לידי, כפות רגליו מונחות על הכיסא ובהונותיו מתנדנדות בעליזות.

בעודו צולל אל תוך הארטיק עשיתי עצמי ממשיכה לקרא ובעצם הקשבתי לציוצי הליקוק שבקעו מכיוונו. הוא סיים את הארטיק והמשיך הלאה ללקק את אצבעותיו.

הוא הסתכל אלי במבטו שחור העיניים וביקש ארטיק נוסף. המטבע שעוד היה מונח בידי חזר אליו כמטבע העובר לסוחר ממולח.  "אמא את נהדרת" אמר ואץ לו לדרכו.

הפעם הוא חזר עם ארטיק "פרולו" ארוך בכל צבעי הקשת ובקצב רצחני של מחסל ארטיקים סדרתי, נגס בו במרץ וכשתמה מלאכתו, רועי חזר אל הבריכה ואני אל הספר.

כשהגיע הזמן ללכת קראתי להם לצאת מן הבריכה ועטפתי אותם בחלוקים לבנים.

עיניהם היו אדומות מהכלור והעייפות האטה את צעדיהם לעבר שער היציאה. בעודי סוחבת את תיק הבריכה הגדול רועי נזכר שהוא רוצה מסטיק ("רק מסטיק" הוא הדגיש) ואני, שכבר ראיתי אותנו אחרי מקלחות יושבים סביב השולחן, עניתי לו "עוד רגע אוכלים ארוחת ערב, די עם הממתקים להיום" ובנאיביות המשכתי לפסוע בנחת…

אך מאחורי כפכפים הועפו, חלוק נזרק על ריצפה, אני הוכרזתי כאמא מכשפה מרושעת ומכוערת. ו"בכלל לא היה שווה להיות בבריכה! "  וילד יחף, בוכה וצועק הכריז עלי מלחמת עולם .