יום של מלחמה

החל מאתמול בערב, הודיעו ברמקולים להיכנס לחדרי הביטחון. אשתי והבת העבירו את הלילה בממ"ד ואני נשארתי לישון בחדר השינה. בבוקר שוב הכריזו להיכנס לחדרי הביטחון ולהישאר שם, אני כהרגלי מידיי בוקר יצאתי לעבודה. לאחר כחצי שעה מהגעתי למקום העבודה בסביבות השעה 7:20, התקשרה אליי אשתי, וסיפרה לי דיי בהיסטריה שנפלו קטיושות בעיר ואחת מהן נפלה בבניין הסמוך לבניין שלנו ברחוב בו אנו גרים. מאוחר יותר נודע לנו שאישה כבת 40 נהרגה מאותה נפילה.

לקחתי את התיק וחזרתי הביתה במהירות. הרחוב היה חסום לתנועה ולכן החניתי את רכבי במרחק בטוח. עזבתי את הרכב והגעתי בהליכה רגלית לבניין שלנו, הממוקם מעבר לכביש מול הבניין שנפגע. הייתה המולה רצינית ברחוב, סקרנים רבים, תקשורת ורכבי חרום קידמו את פניי.

את יתרת היום העברנו בבניין סמוך עם חברים שלא יצאו לעבודה הבוקר, מדלגים בין הממ"ד לשאר חדריי הבית.

באירועים כאלה, רמת החרדה של מתמודדים ושל כל אזרח מהשורה עולה.

אנשים התקשרו אלינו במשך כל היום והזמינו אותנו לשהות במחיצתם במקומות מרוחקים בצפון ובמרכז. אנחנו קיבלנו החלטה אמיצה להישאר בעיר מגורינו, עד יעבור זעם ולמרות זאת, לא לנהוג בשאננות יתר ולהעביר את היום בממ"ד.

בשעות כאלה, מתגלה טבעו האמיתי של עם ישראל, שנרתם לעזרה ומציע לתושבי קו העימות, לעזוב את עירם ולעבור להתגורר במחיצת אלה המרוחקים מאזורים מסוכנים.

כולי תקווה שפיתרון צבאי ומדיני יביא לסיום מהיר ובטוח של המצב הנוכחי. לא ניתן לדעתי לעבור לסדר היום כאשר נוסעים בכבישי הצפון ואנשי החיזבאללה שוהים במוצביהם הסמוכים מאד לגדר הגבול עם לבנון. אנשי חיזבאללה מסתובבים הלוך ושוב באין מפריע סמוך לגדר המערכת ויכולים לפגוע בכלי הרכב ובאנשים העוברים להם בתומם בכבישי האזור, עד שמגיע אירוע החטיפה שמוכיח שחייבים לעשות מעשה ולהרחיק מגדר הגבול את מי שהם לא אנשי שלומנו.

המפעלים ובתי העסק ממשיכים לעבוד במתכונת כמעט רגילה עד שלא יוכרז מצב חרום. וכל מי שנעדר מהעבודה מתקבל אומנם בהבנה, אך על חשבונו המלא בתמורה לימי חופשה. כל עוד לא הוכרז מצב חרום, בעלי המפעלים באזור הצפון וסמוך לקו העימות עובדים כרגיל וסופגים בעצמם את הנזקים הנגרמים להם כתוצאה מהמצב הביטחוני.

חשוב להמשיך ולהיות חזקים בשעות קשות אלה, ולחזק את אנשי מערכת הביטחון שעושים ככל יכולתם על מנת להשיב אלינו את החטופים ולהשיב את המצב על קנו תוך ביצוע תפקידם במשירות ובאהבה.

מכאן בצפון, אנו שולחים את תנחומינו למשפחות ההרוגים במאבק זה, ומקווים שחטופי צה"ל ישובו במהרה לביתם.