לשכוח

אני רוצה לשכוח

אני רוצה לשכוח

את האנשים עם הכוויות בפנים

את הילדים עם הדמעות

אני רוצה לשכוח

חלוקים לבנים שמתהלכים בין חדרים

מסיכות שמרדימות אותי בלחישה

עיניים שמביטות בי, כמו הייתי כרטיס כניסה

לעולם שכולו טוב,

הלונה פארק שלהם זה בית הקברות הפרטי שלי

לשכוח מיטות ברזל כואבות

ורידים מתפוצצים, תרופות חסרות טעם

אימהות בוכות, אבות שלא מדברים

כל מה שלקחתי ולא אוכל להחזיר לעולם

אני רוצה לשכוח, כניסות מפוארות ומפחידות

מסדרונות צרים עם אנשים צעירים זקנים

חדרי המתנה בלי דלתות

ציורים חסרי השראה

פ'יגמה מוכתמת בלכלוך שלא יורד

גלגלים של נייר טואלט שהשחתתי לשווא

אני רוצה לשכוח

גאווה מטושטשת, ניצחון בלי נקודות

חרדות שמחליפות את כל מה שאין לי

פחדים שזועקים לי בראש

לשכוח ימי שיש, ימי שבת, ערבי חג

ערבים בלי פנים

בריחות אל תחנות בלי אוטובוסים

רשימות של שמות מחוקים

רשימות חטאים שלא נגמרות

רשימת מכולת שנמשכת 32 שנה

אני רוצה לשכוח הכל

זיכרונות שעולים מתוך קירות ללא צוהר

אהבות שהמצאתי מחיים של אחרים

לשכוח את הקולות בראש שלי

קולות ששרים לי רקוויאם לחיים כל בוקר

עם שירה של ציפורים צרודות

אני רוצה לשכוח את הקרעים ביומן שלי

לשכוח חזיונות של ידיים חתוכות

נחלים של דם ובכי לא מוסבר

מכתבים בלי כתובת

ימים ארוכים של התאבדויות

לילות של חיים מקוטעים

לשכוח הכל