יש לי אישה ארסתית

אז כשהסתכלתי בהזמה לדין וראיתי שזאת שופטת, הייתי בטוח עוד יותר שאין לי תקווה, למה שאף שופטת שהיא אישה לא תרחם על גבר שמכה את אשתו. אמנם היו לי נסיבות מקילות, כל פעם שהייתי שובר לתקווה את העצמות היה זה בגללה. למה היא היתה מתגרה בי ומרגיזה אותי, עד שהייתי מקבל את הקריזה- וכשקיבלתי את הקריזה הייתי מפרק אותה. אז בכתב האישום היה רשום שביום זה וזה הרבצתי לתקווה במוט עץ וגרמתי לה חבלה של ממש.היה לי עצוב ושתיתי כמה כוסיות ויסקי, בסוף, בצהריים באה תקווה הביתה, ואמרתי לה:" את רואה הכל בגללך, עכשיו אני הולך לשבת בכלא, למה התחלת איתי אז והרגזת אותי? " יא בן זונה " אמרה לי תקווה ,"אתה אשם, תפסתי אותך על חם יושב בפאב של צ'רלי  הקטן ושותה בירה עם הזונה הזאת פולט, הזהרתי אותך שאם תלך אליה עוד פעם אוציא לך את העיניים, ואתה לא התביישת לרוץ אליה ולזרוק לה את הכסף שלך, מה אני לא טובה בשבילך?" אחר כך תקווה שתקה ואני שתיתי עוד ויסקי , ולבסוף התחילו לצאת לי דמעות מן העיניים. "יא מושיקו אל תבכה", בכתה תקווה ניגשה וחיבקה אותי, "הגבר של החיים שלי, העיניים שלי, הכפרה שלי, לא יילך לשבת, אני לא אתן שיכניסו אותך בפנים, למה אני רוצה אותך בחוץ, איתי ועם הילדים.

פתאום קפצה תקווה מהמקום, "מושיקו מושיקו אני אוציא אותך" אמרה לי "תראה שאני אוציא אותך , אני אדבר בבית המשפט לטובתך."  "יא מטומטמת", אמרתי לה, "חוץ מאשר לקנות לקנות ירקות ובשר את לא יודעת כלום, איך את תוציאי אותי? אני כבר בפנים!".

ביום המשפט התלבשתי יפה, כדי לעשות רושם טוב, לבשתי מכנסים שחורים וחולצה לבנה פשוטה, באתי וישבתי בבית המשפט, גם תקווה באה איתי לבית המשפט, והיא דווקא התגנדרה. לבשה שמלת ערב עם מחשוף, שמה לעצמה הרבה אודם על הפנים, ואת כל הזהב שקניתי לה מעבודה קשה בבאסטה בשוק הכרמל שמה על עצמה, כשקראו לי , התיישבתי על ספסל הנאשמים ועשיתי פרצוף של תשעה באב. "אתה נאשם בגרימת חבלה חמורה", אמרה לי השופטת, "בכך שביום זה וזה תקפת את אשתך תקווה וגרמת לה חבלה של ממש. אתה מודה בעובדות?"

"כבודה , אני מודה גם בעובדות וגם באשמה וגם בכל", אמרתי לשופטת, והקלדנית רשמה את הכל. אח"כ הגיש לה התובע הרשעות קודמות שלי , והשופטת  הסתכלה עליהן וגם עלי ככה בעין עקומה. בסוף אמר התובע:" הנאשם הוא אדם אלים, הוא מכה בתדירות את אשתו וחובל בה חבלות של ממש, יש לו עבר פלילי עשיר בשטח זה שבכולם עסקינן במקרי תקיפה של אשתו למודת הסבל,כמו כן  יש לנאשם מאסר על תנאי לשנה ואבקש להפעיל את התנאי ולהשית  בנוסף עוד תקופת מאסר רצינית, מקומו של אדם ברוטלי זה מאחורי סורג ובריח!!". אמר התובע המניאק לכבודה. 

"אתה רוצה להגיד משהו?" שאלה השופטת. "כן" אמרתי בטון מסכן אשתי תקווה עושה פרובוקציות מקללת צועקת ואף זורקת עלי צלחות וסירים כבוד השופטת, ואני נאלץ לרסן אותה, אבקש לתת לי צ'אנס נוסף. עוד לא סיימתי לדבר ופתאום קפצה תקווה כמו בקריזה והתחילה צועקת:"שקרן, בן זונה מלוכלך, מניאק! אתה אשם, אתה הלכת לפולט הזונה המסריחה אז מה רצית שאני אשב סתם ככה? מגיע לך יא מלוכלך". ובאותו רגע זינקה אלי תקווה והתחילה להרביץ לי באולם בית המשפט אח"כ הורידה נעל עם  עקב שפיץ ודפקה לי בראש. אני עמדתי מבולבל מול ההתקפה הזו והשוטרים  רצו מהר ועצרו את תקווה בהוראת השופטת  ל48 שעות , וכך כתבה כבוד השופטת בגזר הדין:" ראיתי במו עיניי כיצד תקפה המתלוננת את הנאשם באולם בית המשפט תקיפה של ממש, ואם תחת אימת הדין בנוכחות בית המשפט ושוטרים היא עושה דין לעצמה ומעיזה לעשות מעשים פסולים שכאלה, יש להניח שבבית בני הזוג היא מרבה להפליא מכותיה בבעלה, הנאשם טען בפניי , כי אשתו התגרתה בו וזרקה עליו חפצים שונים לפני שתקף אותה, אשר על כן נחה דעתי שבתאריך ביצוע העבירה עשתה לו אשתו פרובוקציה מהסוג הגרוע ביותר!" בסוף כתבה השופטת שהיא מאריכה לי את המאסר על תנאי והוסיפה שיש לי "עונש אולי יותר גרוע מהכלא בבית!!!",ובחיי אני נשבע שהשופטת צודקת, למה שאולי תקווה יותר גרועה מהכלא. איך שתקווה יצאה ממעצר של 48 שעות, באה אלי כמו גיבורה ואמרה:" מושיקו, איך הצלתי אותך הפעם?תקווה מכניסה ותקווה מוציאה!? אז עכשיו אני נזהר לאללה, למה יש לי אישה ארסתית שכזו.