"אז במה אתה עובד?", היא שואלת את השאלה הבאה בתפריט השאלות המובנה אשר נמצא עמוק בתוך מוחה הנשי עד כאב. על כל שאר השאלות בשאלון המלא לגבר אשר נכתב פרי עטה של רווקה בת ארבעים ושש וחצי שמעולם לא זכתה לעשות את זה באופן חפוז ונהנתני במעלית שבת, ושביום טוב שהכול מסתדר לה אל מול המראה הבוגדנית, דומה למקרר אמקור בגרסה שלא יצאה לשוק, אני יכול לענות בקלות מבלי לשקר. אני פשוט מחפה כבמטריה אווירית על התשובות האמיתיות בהומור חד ושנון והכול נח על משכבו בשלום. אבל לשאלה הזאת אין לי חוש הומור, זה רציני עד מוות, לא מתבדחים על העבודה שלך, במיוחד במה שאני עוסק.
"אני ממציא בדיחות", אני עונה לה בקול רציני שלקוח מסרט צרפתי רציני, עם עלילה עגולה ודמויות בלתי נגמרות.
"ממציא בדיחות?, היא שואלת בגיחוך, "איזה מן עבודה זאת ממציא בדיחות?"
"עבודה רצינית מאוד", אני עונה ונשבע שהעשן שיצא לי מהאוזניים באותו רגע היה יכול להתחרות בעשן של רכבת עייפה בזמן המהפכה התעשייתית.
"אוקי, מצטערת, לא התכוונתי להעליב, פשוט חשבתי שבדיחות סתם מגיעות..".
"סתם מגיעות" ,העשן התחלף באש ופקק העצבים הרגיש ביותר לנושא זה, קפץ בעוצמה רבה כל כך עד שחשבו כי שיגרו לווין חדש לרגל אחרי כוכבי ריאליטי. " אני כבר שמעתי אנשים שאומרים שבדיחות הן משהו נחות, ירוד, חסר תרבות, ילדותי, אבל מגיע ככה סתם, אולי באמת בדיחות נופלות עלינו מהשמיים, את פעם ראיתי טיפות של בדיחות קרש? או שיצא לך לגלוש בחרמון על כמה בדיחות טוק טוק??"
"מצטערת, תשכח שאמרתי את זה"
"לידעתך" ,אני ממשיך מבנאום על תחיית הבדיחה העברית, "בדיחות הן הדבר הכי מתוחכם שבן אדם יכול להמציא, כל בדיחה היא אמירה, יש לה דעה על העולם, על הדרך שאנחנו חיים ופועלים, על הדרך שאנחנו מתייחסים לדברים, כל בדיחה היא תובנה על משהו קטן או ענק בחיים, את יודעת כמה קשה זה ליצור תובנה אחת בחיים האלו, ועוד להכניס אותו בסיפור שייצא קצר ומצחיק, זה כמו לקחת יהלום ענק ולדחוף אותו לחור של סיכה ולצפות גם שהמחט תיתן לנו פאנצ' ליין".
"תשמע אני באמת לא ידעתי, אני באמת מתנצלת". היא התנצלה בקול התנצלותי שכזה, אך זה לא היה זמן להתנצלויות, אלא שלב ההוכחות.
"אני גם אתן לך דוגמאות"
"באמת שאין צורך"
"למשל הבדיחה הזאת על ההוא שנתקע עם אנג'לינה ג'ולי באי בודד ועשה איתה סקס כול הלילה, ולמחרת הוא התיישב דיכאוני מתמיד אל מול הים העצוב. כמובן שאנג'לינה הפייה הטובה לא יכלה לראות אותו במצב שכזה ולכן הציעה לו לעשות מה שהוא רוצה בכדי שיתרצה, וכפי שכל גבר הגיוני היה עושה הוא ביקש ממנה לצייר לעצמה שפם ואמר לה, אחי אתה לא תאמין עם מי שכבתי אתמול. את יודעת איזה תובנה עמוקה יש בבדיחה הזאת. זה נותן לכן הבנות המון מידע עלינו אבל אתן לא מתייחסות לזה ברצינות. אם רק הייתם חוקרות את הבדיחות שלנו לעומק הייתן לומדות עלינו הרבה יותר מכול מה שכתוב במגזין של נשים שנכתב על ידי נשים ומשום מה בדרך כלל מופיע עם תמונה של אישה. אז תרשמי לעצמך, אנחנו אוהבים לספר על זה, לפעמים אפילו יותר מאשר לעשות את זה, ולפעמים אפילו אנחנו עושים את זה רק בשביל לספר על זה."
"אני חושבת שהגיע הזמן להזמין חשבון", היא אומרת ומבטה מדרג אותי בין עשרת האידיוטים ביותר שהיא יצאה איתם לדייט או נפגשה איתם במקרה בתחנת האוטובוס, או אפילו ראתה בסרטי קומדיה המעוברים עם פאי מסוג כלשהו.
אז החלטתי להוכיח שיותר גרוע מזה לא נמצא בלקסיקון שלי.
"ומה עם הבדיחה שבשביל גברים ילדים הם כמו נפיחות, אתה אוהב רק את שלך. כן זה מגעיל, כן כל אישה שתשמע את זה תגיד לי שזה לא ככה, ורק אני הדוחה היחיד בעולם, אך היא טועה טעות מרה. בכל בדיחה כזו יש תובנה טהורה, גם אם היא לא מריחה אגס אביבי או שזיף משתזף טופלס בקיץ. אנחנו אוהבים את הילדים שלנו, אבל לא ממש אכפת לנו מהבן של השכנה, הבת דודה, הקוסמטיקאית או של כוכבת הילדים שהשתרללה. אז אנחנו אומרים את זה בצורה קצת שונה כדי שזה יהיה מצחיק, וזה מצחיק תאמני לי, אבל זה כל כך מצחיק שזה אמיתי."
כנראה שהיית כל כך עמוק בנאום שלי שלא שמתי לב שהיא כבר נעלמה, ואם היינו בסרט מצויר היה ענן של אבק מסביב או חור בצורה שלה על גבי הדלת. להשערתי היא נעלמה ברגע ששמעה את המילה נפיחה, מילה מעודנת למדי אני חייב לציין, אך זו סתם מילה יפה שאנשים לא באמת משתמשים בה אלא עם כן הם כותבים אותה בסיפור. בכל מקרה נשארתי לבד, אני והאמת שלי, הכישרון שלי למצוא תובנה אחת קטנה ולהעביר אותה לעולם בעטיפה שאף אחד לא יחשוד בה שהיא רצינית. אנחנו מספרי הסיפורים האחרונים, כשהכול אלקטרוני וטכנולוגי, את הבדיחות שלנו עדיין מעבירים מפה לאוזן, במדורות, במפגשים חברתיים או סתם בתור לפרוקטולוג, אנחנו ממצאי הבדיחות ואל תצפו מאיתנו לספר לכן בדיחות בזממנו הפנוי.
