זה אולי הרגע הקשה ביותר בחייו של גבר, הרגע בו הוא צריך לשלב יצירתיות בתערובת עם רגש מתפרץ ורומנטיות ספרותית. וזה קשה עבורו, אפילו יותר מלהודות שבכה בסרט אהבה אכזרי עם ההיא וההוא שנועדו להיות ביחד אבל הגורל כפי שהוא עושה בסרטים כאלו הוסיף אלמנט מיקרי של טרגדיה למען התסריט, הרי מטבעו של הגבר הסטנדרטי להתבלבל בחוסר אונים כאשר ניצבת מולו מלאכת המולטיטסקינג.
הרגע הזה הוא הצעת הנישואים. פעם בעידן הנורמאלי היה צורך רק בכנות, אם היית מוכן להתחתן עם בחורה, ולכלוא את עצמך בתוך חדר שינה אחד עם טפטים מעוצבים למשך שארית חייך היית צריך רק לומר אני רוצה להתחתן. כי זה מה שזה במציאות, אמרתי כבר אני אוהב אותך, אנחנו מספיק זמן בתוך הקשר הרציני עד דמעות הזה ואני מרגיש מוכן לשלב הסופי. לעומת זאת את היית מוכנה כבר מהרגע שהטמפונים שלך עברו לגור בפח הזבל המשותף שלנו, אבל עכשיו הגיע הרגע בו אני מוכן נפשית, רוחנית ואולי אפילו פיזית לכך. אבל בימי הטכנולוגיה הבוהקת בה אנחנו חיים, להגיד לבחורה אני רוצה להתחתן איתך בצורה כנה ופשוטה שווה ערך לרציחה ערמומית של הכלב שלה או לאמירת מילה מלבד מדהים לגבי השמלה החדשה שהיא קנתה ושואלת אותך באובייקטיביות מוחלטת מה אתה חושב עלייה.
בעידן הפוסט מודרני הבועט בו אנו נושמים אוויר משופץ אתה חייב לעשות משהו מיוחד. מי לעזאזל המציא את המשהו המיוחד הזה, צריך להרוג אותו בייסורים סדיסטיים ואז לקבור אותו עם התחת בחוץ כדי שישמש כחנייה לאופניים. בגללו היום הכול צריך להיות מיוחד, שונה, בלתי רגיל, איך משהו כבר יכול להיות שונה ומיוחד בגלובוס שבו משדרים הכול מהכול, וכולם מנסים להיות יותר קיצוניים מהקיצוני הקודם רק כדי שיקבלו שנייה טלביזיונית שתתפוגג בדרך פלא בפחות משנייה. בכלל מרוב המיוחדות שכולם חוטאים בה, אין הבדל מהותי בין מיוחד לרגיל, להפך אלו שעושים דברים רגילים הפכו להיות יוצאי הדופן, הם המיוחדים האמתיים. לעומתם אלו שמגייסים את כל צבא המילואים של מוחם בכדי לחשוב על דרכים נדירות להיות מיוחדים, בזבזו את זמנם לחינם, כיוון שהם כמו כולם, רגילים במיוחדות שלהם. אני לא יודע מה זה מיוחד, אני יודע מה זה להיות אני, את יודעת, זה שאת אוהבת, אז למה צריך כל הזמן להפוך אותי למיוחד אחד שעושה דברים מיוחדים שאף אחד עוד לא עשה והעלה ליוטיוב.
למרות מורת הרוח שלי לגבי הנושא הזה ניסיתי לחשוב על משהו מיוחד. זה מעציב שאני מתקפל ביתר קלות ממצנח רב פעמי, אבל אני אוהב אותה ורוצה שתהיה מאושרת, ואין דבר שיגרום לה ליותר אושר מאשר לספר לחברות שלה על הצעת הנישואים המיוחדת שלי. בכלל צריך לבדוק האם כשאנחנו הגברים עושים תחרויות כמו מי יכול לשתות הכי הרבה מבלי להקיא על הנעליים של עצמו, האם הבחורות עושות תחרויות הצעת נישואים. מאיזה מגדל שלך קפץ, איזה מטוס הוא שכר, לאורך כמה קילומטרים היו פרוסות צמד המילים "התינשאי לי", כמה נגנים היו, ומאיפה קפץ לפתע מוש בן ארי ושר לך "את". בכל מקרה בין כל המיוחדות הרצויה ניסיתי לשלב משהו שיתאר אותי, אז לקחתי אותה למקום הראשון שבו נפגשנו, מקום שכוח אל שהגענו אליו בטעות בפגישה הראשונה.
כבר בפעם הראשונה שבה ראיתי אותה ידעתי שהיא שלי, היא לעומת זאת חשבה איזה אידיוט יכול לטעות בדרך שהוא אמור להכיר, ולהשאיר רושם כל כך גרוע כבר בחמש הדקות הראשוניות של הדייט הראשון, וזה היה הרבה לפני שהיא ידעה שהיא תאלץ להסתפק בי. בכל מקרה יחד עם הזיכרון הרומנטי הבאתי איתי גיטרה נדושה, תליתי על עץ זקן אשר הרגיש מחולל עקב מעשי שלט ענקי שעליו לב רחב בצבע סגול בגוון האהוב עלייה, ואפילו התאמנתי במשך כמה ימים אל מול המראה בליטוש גוון הקול הרומנטי ביותר שאני יכול להגיד, "אנא הפכי אותי למאושר באדם".
עצרתי את האוטו בפתאומיות אל מול העץ, הדלקתי אורות גבוהים בכדי שתראה את הלב מנצנץ לאור אורות המכונית הרומנטיים, הוצאתי במהירות ראויה לציון את הגיטרה מתא המטען והתחלתי לשיר בעדינות ובזיוף אור קולי את השיר "I Want You" של הביטלס. בדיוק שחלפו בעצלות כמה אקורדים, וכמה דמעות החלו לעשות את דרכם לכיוון עיניה, הגיח מאחורי רכב בלתי מזוהה עצר כמה מטרים לצידנו אל מול עץ מזדקן אחר, ומתוכו יצא גבר עם גיטרה ששר לאהובתו את השיר “Something” של הביטלס.
היא ענתה כן מאושר וקופצני לשאלתי המושקעת, אך במקום להתמוגג מן המשימה הקשה שהוכתרה כהצלחה, כל הדרך חזרה חשבתי לעצמי איך המניאק המיוחד הזה בחר שיר יותר טוב ממני.
