הסיפור ההוא (מה שרציתי להקריא ולא ממש הצליח לי ...)

הייתי שמה, בסיפור ההוא. אני זוכר איך הדרקונים האדומים את חיי כמעט שרפו והגשרים הרחוקים אליי, אליי כה התקרבו.

הייתי שמה, בסיפור ההוא. אני זוכר שהיית אבל לא זוכר אותי איתך. אני זוכר שרציתי אבל בפעם הקודמת זה לא היה כל כך מוצלח.

הייתי שמה, בשורה ההיא. היא הייתה קצרה אבל ארוכה ולא מובנת אז חזרתי עליה פעמים והיא האגואיסטית לא חזרה עלי אפילו פעם אחת.

הייתי שמה, אצל הדמות ההיא. נגעתי לה בחזה עד לצאת חלב, והיא הייתה נראת לי מתולתלת עם שמלה לבנה כשבעצם לחבר לצידי היא הייתה רק כבשה.

ולבסוף הגעתי לשם, לדף הריק הזה שכל כך לא רציתי שיגיע, הדף שמההתחלה ידעתי שלבסוף הוא יהיה חייב להפציע. ובבת אחת כמו ירייה של אקדח בליבי חור גדול הוא פתח ורק הסיפור הבא את הלב שלי יסגור ועל גבי שורות של אחרים אני אצעד, 

עד אינסוף.