סיפור מהחיים /מייל שקיבלתי

>          
>   היה זה בוקר עמוס מאד במרפאה המקומית , בשעה 08:30 לערך. איש זקן , בשנות השמונים לחייו , נכנס למרפאה על מנת להוציא את התפרים מפצע בבוהן ידו שחבשו יום קודם לכן . האיש אמר לפקידת הקבלה כי הוא ממהר מאד מאחר ויש לו פגישה דחופה בשעה 09:00.

התפעלתי מהחיוניות של האיש הזקן ואמרתי לו שישב וימתין , מאחר וידעתי כי הרופא המטפל בו עסוק מאד ותעבור לפחות שעה עד שהרופא שלו יתפנה .

ראיתי כי האיש מסתכל כל הזמן בשעונו והחלטתי לטפל בו , מאחר והתפניתי מהטיפול בחולים שהמתינו לי .

הורדתי את התחבושת ובחנתי את הפצע וראיתי כי הוא מתרפא יפה . הוצאתי את התפרים וחבשתי לו מחדש את הפצע .

תוך כדי הטיפול בו שאלתי אותו , " לאן הוא ממהר , האם יש לו פגישה חשובה מאד עם איזה רופא "? האיש ענה לי לא , איני הולך לפגוש רופא . אני צריך ללכת לסעוד את אשתי הנמצאת במחלקה סעודית בבית החולים ולאכול איתה ארוחת בוקר .

שאלתי את האיש מה מחלת אשתו ? והוא ענה " כי היא מאושפזת בבית החולים כבר מספר שנים מאחר והיא חולה במחלת " האלצהיימר ".

בתום הטיפול שאלתי את האיש , האם אשתו תדאג מאד אם הוא יאחר קצת ? והוא ענה לי " לא , היא לא תדאג , היא אינה יודעת מה קורה אתה, היא אינה מזהה איש וגם לא אותי , זה כחמש שנים ".