טקס ההשכבה -זכרו ברוך

פשוט מלוא איברים 

כותב את הרוח המלטפת

 את גופי עבורכם,

" כך כתב יהודה ארדיטי בדף היוצר שלו אצלנו באתר "דרך המילים." 

אתר שהפך משפחתו השנייה של יהודה במהלך ארבע וחצי השנים האחרונות,

 וכל מה שאומר עכשיו אני אומרת בשם כל חברי האתר.

ניתן לדבר על יהודה במשך שעות ארוכות ולא אעשה זאת כאן אלא רק בקצרה.

 יהודה היה בעיני איש של ניגודים: 

חכם השבט כעץ זית עתיק מצד אחד, ומאידך ילד פעוט מלא סקרנות לחיים שלא מפסיק ללמוד.

ארבע שנים לערך הוא חלק מאתנו באתר, חלק דומיננטי ביותר שאיש לא יכול היה להתעלם ממנו, הן מכישרונו העצום, והן מהידע האדיר שהיה טמון במוחו ועדיין לא סיפק אותו. לא בכדי הוא כתב כך:

"גדולת האדם היא ההכרה באפסותו," לכן הוא לא הפסיק ללמוד לרגע. כי הוא ידע שיש עוד אינסוף דברים, שאפילו אדם משכיל שכמותו עדיין לא יודע והוא רצה לדעת עוד ועוד. מדי יום בעיקר בתקופה האחרונה, היה יהודה מצרף לנו קישורים לאתרים מיוחדים במינם, מאמרים על המצאות וחידושים בתחומים שונים, וכתב, וכתב וכתב...הוא כתב בלי הפסקה כדי להותיר מאחוריו מורשת, ולראיה שיר אחר משלו שנקרא:

 "אבן" —"אבן משכילה לספר שני נצחים. מי האדמה בלעה מתחתיה. מה הזיכרון הנשאר מעליה."

והוא בהחלט הותיר לכולנו גם לי זיכרון עצום, ואני אנסה ללמוד לחיות עם הזיכרון הזה גם בהעדרו הפיזי, בזכות החברות שהייתה לי עמו ו... בזכות המילים. בזכותן הוא נותר גאה וזקוף בדיוק כמו שכתב באחת מאמרותיו:

 "גםבמותו נותר העץ גא וזקוף. הכול בזכות-חיבוקה השורשי של אימא אדמה." 

כאילו ידע על מה הוא מדבר, על אף שאת הדברים כתב בתאריך 11.10.2009.

מהיום בו הצטרף יהודה לאתר הוא הפך לחבר אישי שלי והתקשר אלי כמעט מדי יום. סיפר במהירות על משהו שאירע לו, על משהו שקרא, ועל חדשות ממשפחתו – והיה מנתק: "פציינטית הגיעה אני חייב לסיים," היה אומר וזהו. שתי דקות שיחה לא יותר.

 ועתה אני מתקשה להאמין כי לא אראה יותר את השם הזה על צג הנייד שלי.  בחודשים האחרונים נהג לבקרני בימי רביעי ומעת לעת הביא עמו אורחים: את מיכל בתו, את אבא שלו, ותמיד אמר לי: "את חייבת להכיר את כולם. אנחנו חייבים להפגיש את שתי המשפחות. כשגילי יגיע לארץ אני אביא אותו, כלשהילה יהיה זמן אביא אותה. את חייבת להכיר את רינה. את תהיי חברה שלה, היא כל כך חכמה, היא גאון! היא זאת שמחזיקה את הבית." ואני הבטחתי לו שאכיר את כולם ואהיה חברה של רינה.

אני יודעת בבטחה שיהודה השאיר לי במילים אלה צוואה. ובמעמד קשה זה אני רוצה לממש את בקשתו: אני מציעה לך רינה הצעת חברות, אני סקרנית מאוד להכיר אותך, להכיר את כולכם: את הילה, את גילי ואת מיכל. בעיקר עכשיו כשאת והילה נשארות כאן בארץ-אנא תאפשרו לי את הגישה אליכן. זוהי הצעת חברות מכל ליבי, ואין לי ספק שזה מה שיהודה מבקש עכשיו.