הבדיחה היא סיפור

לא יודע מה לומר

המילים נעתקו מנשימתם

עכשיו הבדיחה היא כמו סיפור

יש לה התחלה, שיא וסוף עצוב

יושב מול השעון

מחכה שהוא יוציא את השפן מהכובעים שעל מחוגו

לא יודע מה לומר

המילים הפסיקו לפעום

זה הלב שמבקש עוד

זה הראש, שלא יודע איפה לנחות

כל משפטי הפתיחה

נעלמו בחלל הריק

עכשיו זה זמן טוב

לעמוד מול המראה ולצחוק ממה שאין

לא יודע מה לומר

המילים הפכו נכות

המבט שבעיניים

מחפש במה להיתלות

בחדר השני יש צל

בפנים יש ריקנות

כבר הייתי בכל מקום אפשרי

ותמיד הגעתי אל אותה נקודה

זה הקצב?

זה הצעד?

לא יודע מה לומר

המילים התמוססו, לא נשארו משפטים לספר על זה