לכלב שלי קוראים חתול - חלק ה' - ו '

לחלק ד'

http://www.galiwords.com/Show_Chosen.asp?DynamicContentID=74831

ירדתי במדרגות לדירה, בדרך חשבתי על זה ששכחתי מחתול. לא ראיתי אותו מעליית הגג ושהוא דפק בריצה מטורפת כשטלי התאבדה למטה ונעלם. הגעתי לדירה שהדלת שלה הייתה פתוחה, שמעתי רעשים מכיוון המטבח, "הבלש רפי?" אמרתי והלכתי למטבח. הבלש היה עם גבו אליי, על גופו הוא לבש ז'קט חום ארוך שכיסה חצי ממכנסיו שהיו שחורות, הוא היה גבוהה ועל ראשו היה כובע בלשים. "אני יכול לעזור לך במשהו?" שאלתי אותו "אתה תוכל לעזור לי כשתגיד לי איפה הקפה שלך, תגיד אתה לא מנקה פה לפעמים?" "הקופסא החומה מצד שמאל שלך" עניתי "עילית אתה השותה?" הוא אמר "תגיד באת לחקור אותי על הסוג קפה שלי או מה?" "אל תדאג, נכין קפה ונתחיל לתשאל אותך בכמה שאלות. רק אתה יכול להגיד לי איפה לעזאזל אתה מחביא את הסוכר?" הקופסא הלבנה שרשום עליה 'ממתיק' צד ימין שלך" "מאד יצרתי מצידך" הוא אמר "טוב, אתה יכול להפסיק עם ההצגה הזאת? אתה יכול להגיד לי מה היה כל כך דחוף בשעה חמש לפנות בוקר?! עבר עלי לילה קשה, ידידה שלי התאבדה ואני רוצה לישון" "כמו שאני רואה אתה לא ממש ישן" הבלש אמר וערבב את הקפה ואז הסתובב אליי וגליתי שלבלש יש רטייה שחורה על עין ימין וצלקת גדולה על הלחי וזה זעזע אותי קצת "הרטייה או הצלקת?" שאל אותי כשסם לב שנרתעתי "את האמת הרטייה" אמרתי לו והוא גיחך "כן, בדרך כלל כולם נרתעים מהרטייה" "אפשר לשאול איך זה קרה?" "גן חובה, משחק במספריים" לקח שלוק מהקפה ואז אמר "טוב, אז אני ייקצר בשאלות" "שאל" אמרתי לו "לידידה שלך הזאת שנפלה 'בטעות מהגג' –" הוא אמר ואני הפסקתי אותו באמצע ואמרתי "היא התאבדה! טלי התאבדה!" "אוקיי, אוקיי מה שתגיד. בכל אופן אז הזרוע שלה נעלמה" "מה זאת אומרת הזרוע שלה נעלמה?! תגיד אתה בא לצחוק עלי?!" "אני נראה לך צוחק?" הוא שאל אותי והתקרב אליי "אין מצב, איך זה יכול להיות שהזרוע שלה נעלמה ככה?!" "את זה גם אנחנו שואלים את עצמנו" הבלש אמר "אבל איך זה יכול להיות?! איך זרוע יכולה להעלם סתם ככה לבנאדם?" "אני לא יודע איך זה קרה, אולי החזבללה באה והוציאה לה את היד, אולי 'משתפים' של אד"י באו וקרתו לה את היד שאף אחד לא שם לב" הוא אמר עם חיוך "אני שמתי לב לזה" "חשבתי שרק ששמעת את הנפילה" הוא אמר. שיט, נדפקתי. "התכוונתי לזה ששמעתי את הנפילה" "אז באתי לשאול אותך אם אתה יודע על זה משהו, או ראית במקרה זרוע בורחת מהזירה?" "לא, לא ראיתי כלום...רגע מה באת לחפש אצלי את הזרוע שלה? מה אני נראה לך חולה נפש?!" "חולה נפש? אי אפשר לדעת.. מסתובבים סבבינו אינסוף חולי נפש.." "טוב, סליחה אתה מבזבז לי את הזמן" אמרתי לו "אני רוצה ללכת לישון.. כבר עוד מעט עולה הזריחה" "אין בעיה" הוא אמר והושיט לי את הכוס קפה "אנחנו עוד נהיה בקשר" הוא אמר ובא לצאת מהבית "כן, אני יודע מה המספר שלכם" "ואיך כשהוא בא לצאת מהדלת הוא נעצר ושאל "תגיד.. איפה הכלב שלך?" "אני לא יודע.. הוא נעלם לי" "חבל, צריך לשמור על הכלבים בלילה.. לילה טוב ירון דההון" הוא אמר ויצא מהדלת ואני טרקתי אותה אחריו ונעלתי אותה.

שמתי את הכוס קפה שלו בכיור וחשבתי על זה באמת. לאן נעלם לעזאזל חתול? וגם כל הקטע של הזרוע של טלי. מזוויע אותי עד כדי בחילה. הראש שלי החל להסתובב והרגשתי שאני מתחיל לאבד שליטה ביציבות שלי והרגלים שלי מתחילות לעבור דרך הרצפה. זה בטח כתוצאה של כל המתח והעייפות שנפלו עלי במכה אחת ומעכו אותי כאילו הייתי מקק. לא! אני חייב לשלוט על זה, אסור לי לעבור דרך הרצפה ואז שוב פעם לברוח כמו גנב מהדירה של השכנה החד הורית שלי. אז עצמתי עיניים והבאתי לכל הרגשות שלי להתאזן לאט, לאט. חשבתי על דברים רגועים כמו החופשה האחרונה שלי עם אמא בסקוטלנד, חשבתי על האגמים היפים שראיתי שמה איתה ואיך נרגעתי לאט, לאט שכל המים שתפו לי את הפנים. פקחתי עיניים, ומסתבר שזה לא באמת עזר, כי אני בדירה של השכנים הדתיים מתחת לדירה של השכנה החד הורית! לא הרגשתי שבכלל אני שוקע. אז איך אלוהים?! איך זה ככה?! וגם נראה לי "שבחרתי" זמן לא כל כך סימפטי לשקוע כי הדתיים עושים ארוחת בוקר "אמא! שד!" אחד מהילדים צעק כשהוא מוריד את הכיפה השחורה מראשו ומחזיק בה חזק, האבא שהיה ענק קם אליי מהכיסא בתוקפנות כשאגרופיו הדוקים וצעק "רותי תיקחי את הילדים מכאן ותביאו את המשטרה!" "אני יכול להסביר!" צעקתי עליו אבל זה היה מאוחר מידי כי הוא בא להטיח בי את אגרופו שעבר דרך פניי "אלוהים ישמור!" הוא אמר והלך צעד אחד אחורה "ימי המשיח מגיעים!" הוא אמר ובעיניו השחורות התחיל לדמוע. אני עברתי דרכו ודרך הדירה שלו וטסתי במדרגות לדירת המעבדה של השכנה ועברתי דרך הדלת שלה. קרן ישבה שמה על יד השולחן שמשקפיי פלסטיק שקופות גדולות על עיינה עסוקה לתוך המבחנה עם עוד מישהי ששערה שחור קצר "מי זאת?" שאלתי וקרן אמרה מבלי להסתכל עלי "אל תפריע עכשיו ירון" "טוב, רק מי זאת?!" "זאת דנית, שותפה שלי למעבדה. היא עוזרת לי בדם שלך" "טוב, אני נשכב קצת פה מאחורה, תעירי אותי כשאת מוצאת משהו" אמרתי והיא לא הגיבה. "אהה ועוד משהו, אם מחפשת אותי משטרה אתן לא יודעות במה מדובר" הן לא הגיבו לי. בסדר שיזדיינו. נשכבתי על ספה שהייתה מאחורי ארון ושקעתי בשינה. מגיע לי לא? לא יודע למה, אבל יש לי הרגשה טובה בקשר לפעם הבאה שאני אתעורר. וגם איפה לעזאזל חתול?!

ואז כרגיל השינה הביאה לי סטירה.

"ירון.. ירון.." שמעתי קול לא מוכר של אישה, הייתה לי הרגשה לרגע שאני נמצא בתוך ספינה כי ראשי היה מסובב לגמרי. גם לא הבנתי איפה אני ולקח לי כמה שניות להבין שאני נמצא עדיין במעבדה של קרן. פקחתי עיניים לרווחה והחברה הזאת של קרן ששכחתי את שמה הייתה מולי "קרה משהו..הילה..?" אמרתי והיא אמרה עם חיוך "לא הילה אלה דנית" "הילה, דנית אותו הדבר.. מזה בכלל השם הזה?" "אתה אוהב לדבר הרבה שמתי לב" "דברי.." אמרתי לה והתיישבתי על הספה שאני מסוחרר יותר מאי פעם "המשטרה הייתה פה מקודם" היא אמרה "נו!" שאלתי בקול רם "אתה לא צריך לדאוג, אמרנו להם שאנחנו לא יודעות כלום" "אה טוב.. ומה בכלל המשטרה עשתה כאן? הרי זאת אמורה להיות דירה נטושה" "זה לא חשוב.. מה שחשוב שאמרנו להם שאנחנו לא יודעות איפה אתה וזהו" "טוב.. אז למה הערת אותי?" "כי יש לנו חדשות טובות בשבילך" היא אמרה "והם...?" שאלתי "תקום ותראה בעצמך.. מה אנחנו צריכות לעשות בשבילך הכל?" "חס וחלילה" אמרתי ומתחתי את ידיי לאוויר ויצא לי קליק קטן מהגב "יאללה בואי נראה מה עשיתן"

 חלק ו'

הלכתי מאחורי דנית שהיה שלא הפסיקה לענטז עם הישבן שלה. קרן ישבה על כיסא ליד הדלת ועישנה סיגריה "בוקר טוב ישנוני.. ישנת עשר שעות" "מה רע? תפרגני עברו עליי יומיים קשים" "מפרגנת מותק.. מפרגנת" קרן אמרה תוך כדי שהוציאה עשן מהפה. יש לי חששות קלות לגבי הנחמדות הזאת שלה פתאום. "תסתכל פה" אמרה לי דנית והביטה בתוך מיקרוסקופ וכיוונה אותו ואמרה "זה פשוט לא ייאמן" היא אמרה "אפשר להסתכל?" שאלתי "בוא תביט" היא זזה ואני הסתכלתי על עצמים עגולים וקטנים מאד שעוברים אחד דרך השני "אני לא מבין" אמרתי לה "אתה לא רואה איך מולקולות הדם שלך עוברות דרך את השני?" "אני שם לב למשהו כזה" אמרתי לה ולפתע הרגשתי דקירה חדה בגב של מזרק וישר קפצתי אחורה וצעקתי כשמזרק תקוע לי בגב ודנית וקרן מביטות בי ואני הלכתי לכיוונים והן מצידן הולכות לאחורה "אתה הולך להיות חיית המעבדות שלנו ירון" הן אמרו לי פה אחד וחייכו "יבנות זונה!" צעקתי עליהן והתחלתי לרוץ לעברן והן החלו לרוץ במעבדה ואני קצתי יותר מהר והצלחתי לתפוס את ידה של דנית ולמשוך אותה מקרן "אהה.. מה חשבתן שתצליחו לעשות ממני מה שעשיתן לכלבה של קרן 'דיסק' ואז לזרוק אותי לפח זבל?!" אמרתי והתחלתי לחנוק את דנית עם יד שמאל שלי וביד ימין שלי הכנסתי את ידי לבטנה "ואז הרגשתי לום עובר דרך הראש שלי ואת קרן צועקת "עזוב אותה! או שאני ייקרא למשטרה ותהיה מלא שנים תחת מצוד על הרצח של השרמוטה שלך טלי!" "אני לא יהיה בחיים תחת מצוד וגם אם יתפסו אותי אני יוכל לעבור דרך כל מקום וחוץ מזה טלי התאבדה בגללך!" ואז זרקתי את דנית על הרצפה ונגשתי לקרן "הכל התחיל בגללך!" צעקתי עליה כשהיא מחזיקה את הלום השחור בשתייה ידיה ומנסה להכות אותי בו "עכשיו את תמותי!" ואז קרן משום מקום הוציאה מכיס החלוק שלה דאודורנט וורוד "מה את חושבת שתצליחי לרסס אותי ברח ורד למוות?" אמרתי לה והתקרבתי אליה בעוינות "יש מצב!" היא צעקה "אבל יש מצב גם לזה!" "ולפתע הוציאה מכיס החלוק הלבן שלה מצית "זיפו" הדליקה אותה מהר עם הדאודורנט שלה וכיוונה אליי להביור ענק שגרם לי ללכת לאחור כשידיי מגינות על פניי ואז שמעתי בצד את דנית אומרת  "...ובואו לפה מהר! - ירון המשטרה בדרך אלייך" ואז דנית וקרן התחילו לברוח מהדירה ואני מרוב עצבים העפתי את כל המעבדה של קרן ושרפתי אותה "אין בעיות!" צעקתי "אתן רוצות מלחמה?! אתן תקבלו אותה!" וכל המעבדה התחילה לרעוד.

 אני יצאתי מהדירה ורצתי בפרוזדור אחריהן. הרגשתי לשנייה כאילו אני משחק פה תופסת עם ילדות קטנות אבל לא, הפעם זה רציני. שמעתי אותן רצות למטה במדרגות, בחיי כמה הן טיפשות. עברתי פשוט דרך כל הפרוזדורים כשאשר אני עובר דרכם אני עובר דרך הילדה של השכנה החד הורית שנמצאת שם והיא עדיין בלי חולצה מה שממית אותה. רגע? זה לא היה ילד לפני? אבל אני מעיף את המחשבה הזאת ועובר דרך הפרוזדור האחרון של הדתיים והפעם אני נופל בדיוק על האבא האפרו אמריקני ועובר דרכו וממית בטעות גם אותו, אבל רגע? זה לא היה איש דתי לפני? אבל גם את המחשבה הזאת אני מעיף ממני ורץ ויוצא מן הבניין.

 חשוך בחוץ ויש גשם סוער ורוח פרצים שלא מפסיקה להעיף עיתונים ואנשים זקנים לכל הכיוונים. היה נדמה לי מקודם שבכלל אור בחוץ ורגוע, אבל לא. עכשיו יש סערה, והסערה הזאת רק גוברת וגוברת בי. אני רואה את קרן ודנית רצות יד ביד כשאר קרן מובילה את דנית. אני מתחיל לרוץ אחריהן ועובר דרך כל העיתונים והזקנים שעפים מולי, לפתע אני שומע צ'קלקות מאחוריי ואורות כחולים ולבנים מקיפים אותי "ירון אתה עצור!" שמעתי כריזה של שוטר מאחוריי ואני התחלתי להגביר את הקצב הריצה שלי בשביל גם לתפוס את קרן ודנית וגם לברוח מהניידת. לפתע. באמצע המרדף, אני מרגיש שהשער שלי נרטב והרי איך זה ייתכן? עד כה הגשם עבר דרכי כאילו לא הייתי קיים, לפתע גם ידיי והתחילו להתרטב. משהו מוזר קורה כאן.

דנית וקרן נכנסו לסמטה חשודה בין בניינים ואני כמובן אחריהן כאילו הייתי חתול. "תפסו אותו הוא ברח לסמטה" שמעתי את השוטרים מאחוריי צועקים ואני בריצה נכנסתי אחרי קרן ודנית לסמטה. ראיתי בסמטה שקרן מטפסת על קיר לבן גבוה שחוסם את המשך הסמטה שהיה מוזר לי לרגע שהקיר הזה ניבנה שמה, כאילו בנו אותו באמצע הסמטה בכוונה ודנית עוזרת לה לעשות סולם גנבים עם היד "מהר! מהר!" דנית צעקה והרימה את קרן למעלה וקרן קפצה מעל הקיר ועכשיו דנית מנסה לתפס על החומה. בחורה חזקה דנית מצליחה להרים את עצמה מעל החומה. אני האצתי בריצה שלי ודנית קפצה מעל הקיר אבל בצורה לא טובה והיא החליקה ממנה ואז שמעתי אותה צועקת "נפצעתי קרן, תברחי!" אני תפסתי תאוצה ונכנסתי לתוך קיר שהיה עבה מאד כשידיי מושטות קדימה, נכנסתי בתוך הקיר אך רק ידיי הצליחו לצאת ממנו וגופי נשאר בתוך הקיר! אני לא מאמין! נתקעתי בתוך הקיר!, אני מששתי בידיים למטה עד שפתאום גליתי לתדהמתי שאני מרגיש שערות "עזוב אותי!" שמעתי את דנית צועקת "תוציאו אותי מכאן!" צעקתי מתוך הקיר "בחיים לא!" שמעתי לפתע את קרן אומרת ואז הרגשתי לפתע את ידיי נשמטות לי מהגוף בעזרת כלי חד מאד ואני התחלתי לצרוח והרגשתי איך כל הדם ניתז מהגוף שלי לאוויר "תוציאו אותי מכאן! תעזרו לי!" צעקתי עליהן "אתה לא מבין משהו?" אמרה לי קרן "אני לא מבין מה, שאת חתיכת כלבה. כן אני מבין את זה" "זה לא משהו שקשה להבין" קרן אמרה "אבל תבין משהו אחר.. כל האירוע הזה היה ביוזמתנו. היינו צריכות להעיר אותך ובשביל שתהיה במצב ערני בשביל שההשפעה של החומר שהזרקנו לך לגב הגורם לך להיות בנאדם עצבני מאד אך גורם להשפעת המעבר דרך הקירות לפוג" "אבל למה אתן עושות לי את זה ככה?!" צעקתי עליהן "אני לא יודעת" המשיכה לדבר קרן "אולי כי אנחנו מזוכיסטיות?" "כן, נראה לי בגלל זה" דנית השיבה לה "טוב ירון. יש לנו מה שרצינו.. את הידיים שלך שרוב החומר מרוכז בהן" הן אמרו לי "שיהיה לך שירות נעים בתור הקיר.. האיש שבקיר" קרן אמרה לי "ביי, ביי" שמעתי אותן צוחקות ומתחילות לרוץ "בנות זונה! שחררו אותי מכאן!" צעקתי והחומה התחילה לרעוד אך קולו של הגשם שטף לגמרי את קולן וגם את קולם של השוטרים שנעלמו להם גם הם.

התחלתי להיחנק לגמרי, והרגשתי את טיפות הגשם נוזלות על פניי. אני הולך למות בכל רגע מחוסר חמצן ודם שנתז ממני והתקווה לא מציצה משום חריץ. לפתע שמעתי יללות חזקות. לפחות ככה נדמה לי. אך היללות התחזקו והתחזקו ולפתע שמעתי דפיקות חזקות על הקיר כאילו מישהו מנסה לשבור אותו. הדפיקות המשיכו והמשיכו עד שהקיר נשבר לרסיסים ואני נפלתי ארצה על הרצפה כשסביבי השלולית דם של עצמי

"מה זה? מי הציל אותי?!" צעקתי ולפתע משהו נפל לצד הראש שלי ושמעתי גם נשימות חזקות, סובבתי את ראשי ואני רואה שיש ליידי זרוע "מי זה?" שאלתי ולפתע שמעתי יללה עצומה כמו שלא שמעתי בחיים שלי ואז נביחות שהיו נשמעות לי מוכרות – הנביחות של חתול! "חתול!" צעקתי ואז חתול בא אליי ולקק את פניי אך זה לא היה 'חתול' זה היה חתול אמיתי בצבעיי חום כמו 'חתול' שלי. והחתול היה ענק בגודל של 'חתול' שלי ולפתע הוא נבח את הנביחות של 'חתול' שלי "מה זה 'חתול', הפכת לחתול – גאה בך!" אמרתי לו "אבל מי זה פה איתך?" 'חתול' לקח צעד אחד אחורה ואז זרק את הזרוע שהייתה על הרצפה על בטני כשכף ידה מונח מתחת לאפי "היי! זאת הזרוע של טלי" אמרתי והרגשתי שזהו זה. זה הסוף.

אך לפתע הזרוע של טלי התגלגלה מבטני על הרצפה ואז נעמדה על קצות אצבעותיה ואני התחלתי לצחוק וצעקתי "קח אותי מכאן!" ומהחלק הקטוע של היד יצא זנב חזיר ורוד עם כנפיים אפורות ואז הזרוע עפה "תראה חתול!" אמרתי לו ו'חתול' החתול הסתכל עליה בעיניים בוהקות כשניצוץ חיים אמיתי בהם. היד התקרבה לפניי ואחזה אותם בכוח.

לכף היד יש דווקא ריח טוב (לא שאני מתפלא לטלי יש קרם גוף נעים).

ואז לקחה אותי איתה – לא משנה לאן -  עד אינסוף.

הקללה מאלוהים בראשו כמחלה?