גבה הר בננו

אתרע מזלי

בין פחד לאימה

תרתי אחר יד מלטפת

להעיר רגשות רדומים בגופי

בינות לפחדים

איימת מות, קראה לו רוחי לפגוע בה.

לא ידע האיש אותה

הפצצות בחצר ביתי

התפוצצו בנפשי

באלף פיצוצים מחרידים

נקרה לתמוך

לקח מגופי תאוותו בידו

והלך.

בגפי

ללילה נטול כוכבים

סוערת, כאובה

לנקמה כה שלמה

במחילת לבי המוחלטת

כמזחלת עצבות עולה ויורדת

לאט

גבה הר ביננו

כאש נפשי בערה

נשרפה עד אפר

אל תוך הלילה בהתה

בצל נפשי המתייסרת

גופי המתפורר, אימה

הזו מתת אהבה לכאב?

זה הכאב!

הלילה ארוך ואפל

כלו כל הקיצין

אמונתי

באהבה.