נפש תאומה

נפש תאומה / פאני גלר

אור השמש חדר לחדרי,

ליטף ברכות מקום מסתורי.

מגע עדין של קרן חמה

גרם לגעת בעצמי עם יד נעימה.

בשנייה עוררתי בי כל החושים.

לראשי עלה זיכרון של עבר,

משאיר בפי טעם מהודר שהועבר.

רציתי, שכל פעם מולי תתלהט

התפללתי אליך, הבורא, בתפילה:

אל תיקח ממני רגע נפלא!

האמונה באהבתך עטפה תשוקתי.

כך היה עד לרגע פרדה,

הבורא החליט לשים נקודה.

הבורא קטע בשנייה את החיים.

נשימותיך הכבדות הופסקו,

ועינייך מעצמם נעצמו וחיים פסקו .

לא הצלחתי להחזיר נפש לדרכה.

כך ישבתי שעות וליטפתי אותך,

נהניתי מרכות השיער הייתי איתך.

הבנתי מהר, שנשארתי בלעדייך.

בראשי כל הזמן חי זיכרון מתוק,

עם כל זה, שאתה ממני רחוק.

חשה, שנפשי לתמיד אתך.

הינו שתי נשמות תאומות.

מי חשב כלל על פרדות?

נפשותינו לעולם לא נפרדות  .