חדש! חדש! חדש! היישר 'מויקיפדיה':
מחקר חדש
קובע ש99% מהאבנים
הקטנות הם
ככל הנראה פרפרים שלא
בקעו מהפקעת
שלהם. ולא יפקעו, ככל הנראה לנצח.
הייתי תולעת ספרים והייתי מתענג על
כל מילה ומשפט שהייתי אוכל מהספרים. עד שלאט אט כמו כל תולעת התארחתי וגדלתי
והפכתי מרוב מילים ארוכות ומסובכות שהיה קשה לי לעקל ועקב זה הפכתי לתולעת ספרים
ענקית ואז כבר לא הסתפקתי בספרים, הייתי אוכל ספריות שלמות והייתי בגודלו של מדף
שש בספרייה העירונית.
עד שיום אחר. וכן יש כזה. תפסה אותי
כאב בטן פתאומית כזאת כשהייתי באמצע זלילה של 'געגועים לקיסינג'ר' ירקתי את הספר
מפי ולפתע מבלי שלטתי גופי החל לפזר סביבו הרבה, הרבה קורים עד שהתעטפתי לחלוטין
והכל נהפך שחור ואני הרגשתי עייפות רצינית. קראתי על זה פעם על המצב שלי
באנציקלופדיה קוראים לזה 'פקעת' "ברוך הבא לפקעת עולם" לפתע נשמע קולו
של בחורה, חיפשתי אותה בעייני ולא ראיתי דבר "איך תרצה להעביר את הזמן שלך
בתוך הפקעת? האם בשינה טובה? או האם בהרבה סרטים ארוכים של וודי אלן?" פיי
באנציקלופדיה לא אמרו שום דבר על זה "נראה לי שאני ילך על שינה ארוכה עד שאני
יתפרפר החוצה" אמרתי "אין בעיה, ובהצלחה. אנחנו מערכת הפקעות של חברת
'מחושים' תמיד נהיה כאן בשבילך ואף נגן עליך בעזרת שריון טיטניום מיוחד במהלך כל
זמן השינה" לפתע ריח מוזר של גז עטף אותי, עיניי הפכו כבדות מאד ובלי לשים לב
כבר הייתי בחלום השני על מלפפון הודו שרודף אחריי.
"תקום ירון" ראיתי מישהי
זקנה עם שער קרה אדום אומרת לי ומלטפת לי את ראשי, עיינה היו אדומות מבכי והשחור
שמתחתיהם העידו על העדר שינה קבוע "ומי זה ירון?" שאלתי אותה ודמעה החלה
לרדת לי גם. לפתע הכל החל לרעוד "ירון תברח!" היא צעקה והחלה לברוח
"אל תברחי לי שוב פעם אמא!" צעקתי ונסתי להושיט את ידיי קדימה אך הן היו
קפואות ואז קמתי. "בוקר טוב ירון" שמעתי את הקול של האישה שדיברה איתי
מלפני נרדמתי. נזכרתי שאני בפקעת, הכול נהפך להיות צפוף מאד בגלל זוג הכנפיים
האדומות והמחושים הגדולים שלי "בדקות הקרובות אתה תצא לאוויר, חברת 'מחושים'
שמחה לעבור איתך את תהליך הגלגול שלך מתולעת לפרפר" לפתע יצאה חשבונית לבנה
וארוכה מתוך הפקעת. לא הצלחתי לראות כלכך במה 'השתמשתי' כשהייתי בתרדמת אבל המספר "אלפיים
ושבע- מאות שקלים" (שזה המכיר) קפץ לי ישר לעיין.
טוב, בכל אופן, אני חייב לצאת
לאוויר העולם. הפעלתי לחץ בעזרת כנפיי הענקיות ולקרוע את הפקעה אבל לא הצלחתי.
נסתי לדפוק בעזרת רגלי אך גם לא הצלחתי. מהסתכלות שנייה שלי על החשבונית ראיתי
שהיה רשום בה שיישנתי שלושים שנה שזה זמן רב מאד! בטח בגלל כל הגז המרדים שהם שמו
לי. נסתי שוב פעם לפרוץ את הפקעת בעזרת כנפיי אך שוב פעם ללא הצלחה. "הלו!
תוציאו אותי מכאן!" צעקתי אך לא נשמע שום קול. נתקעתי בפקעת!, הלו! מישהו?!"
ככה נשאר ירון בתוך הפקעת של עצמו,
עבר יום. עבר שבוע, עבר חודש, עברה חצי שנה עברה שנה, עברו שנתיים, עברו חמש, עבר
עשור, עבר מילניום. וירון נשאר תקוע בפקעת שנראתה כבר כמו סלע ענק שכבר נבלע לתוך אדמת
הארץ באחת רעידות האדמה שתקפו אותה. שורשים של צמחים יצאו ממנו ושדות שלמים היו
חלק ממנו וירון נשאר בכל הזמן הזה ער, הוא לא יחל להירדם אך היה שקוע חזק חזק בתוך
חלום משל עצמו.
ישבתי שמה במסיבת הקולבים יחד עם
שתי ידידי והבת זוג שלי, קולב המעיל הגדול אף פעם לא מתחיל עם קולבות, הוא ביישן,
ואילו קולה החולצות המכופתרות תמיד מוצא עצמו יחד עם קולבית אחת או שניים. אני ישבתי
על הבר יחד עם הבת זוג שלי קולבית. הכרנו פעם אחת כשהלכתי לחפש חולצה יפה אבל
כשראיתי את הקולבית עזבתי הכל ופשוט תליתי עצמי עלייה בלי לחשוב פעמים. הייתי זקוק
לסגריה מגולגלת אבל אני יודע שלבת זוג שלי אין, אז הלכתי לשירותים תוך כדי נתקע בכל
הקולבים שסביבי. נכנסתי אליהם וקולב אדום שהוא הדילר שלי ידע להביא לי ישר את
האצבע שאני רוצה. גלגלתי אותה מהר ולקחתי שחטה ארוכה מאד, מאד אך לפתע הקולב הדילר
שלי תפס אותי בעזרת המלטה שלו והחל לנער אותי ולהרים אותי גבוה למעלה. "דיי
עזוב אותי קולב משוגע!" צעקתי עליו אך הוא לא הגיב. הוא תפס את כל כולי וזרק
אותי רחוק, רחוק, רחוק ולפתע הפכתי להיות כבד ושמן וענק. לפתע עיניי נפקחו חזק
וראיתי שאני נמצא בתוך קליפה, נסתי לצאת ממנה בערת שתי דברים שיצאו לי מהגב אך לא
הצלחתי. מאחוריי הקליפה ראיתי אור בוהק ולבן, והכל היה כל כך חם. ואז נזכרתי,
נזכרתי על משהו שאני פרפר תקוע או משהו כזה, אני כבר לא כל כך בטוח. זה היה קרה
לפני כל כך הרבה זמן, אני זוכר משהו שהייתי תולעת ספרים גדולה ואז נתקעתי בתוך
עצמי. זאת אומרת אני כבר לא יודע, אני לא קולב? אני לא תולעת? או שאני בכלל סלע
ענק?.. מה אני?! לפתע הרגשתי שוב פעם שאני מתרומם למעלה וקולות של מכונות היו
סביבי. נראה לי. ואז הרגשתי שאני מתחיל להתגלגל ולהתגלגל עד שלפתע נתקעתי במקום.
ולחשוב שרק רציתי להיות פרפר. היה ערב, היה בוקר יום ראשון. כן אני זוכר שקראתי על
זה פעם אחת - חזירים מלקקים לי את האצבעות! ויש פה גמדים עם קרניים? דוב נמלים -מתי
תבוא לי הישועה? - ארנב ביוני עם כפתורים בעיניים - והאם למישהו בכלל אכפת ממני? אני
נראה לי מחייך, אני לא בטוח - יש פה טלוויזיה שמחטט לי בשערות.- ואני כבר לא בטוח מה
קורה איתי - תפוח אדמה שאוכל צפרדע- אני רק צריך להמשיך ולהיות שפוי כמו שהצלחתי
להחזיק מעמד -כינים מספרות לשלגייה על כיס ומראה? - בכל הזמן הזה.
היה זה ערב אני בטוח, היה אור בחוץ
ו –למה מלפפון איום למה רצחת אותו?! – שמעתי קולות של ציפורים מעליי. לפתע הרגשתי
כאילו מישהו מתפס עלי, שמעתי 'גיצים' של הדלקת – עפיפונים ברקיע כל היום אונסים
גמלים! – מצית ואז הרחתי ריח של סיגריה. "היי!!! גם אני רוצה! - ארובות
מחורבנות – סגריה!" צעקתי בכל קולי "מי זה?!" שמעתי מישהו אוכל
"זה אני ירון!" צעקתי לו מתוך הסלע "איפה אתה ירון?!"
"פה בתוך – מלאכים עם זבנות חזיר! – הסלע" "מה הקשר זנבות
חזיר?" שמעתי את הבנאדם בלי קשר צועק "לא אתה לא מבין, אני ירון. פרפר
שתקוע בתוך פקעת ענקית בסלע שאתה יושב עליו!, אני רק רוצה שחטה. יש
מצב?" שמעתי את הבחור שיושב עלי
מתחיל לצחוק, מה לצחוק. להיקרע מצחוק "מה מצ – קישקוש ושוש – חיק כל
כך?" שאלתי אותו "אתה יודע מה? אם אתה תקוע בתוך הסלע אז הנה לך
סגריה" שמעתי שוב פעם 'גיצים' של מצב ואז שוב פעם סגריה נדלקת "נו
תביא!" "קח!" הוא אמר ואז הרגשתי שהוא מכבה את הסגריה על פקעתי עד
שנהייתה בפקעתי חור קטן שנכנסה בו קרן שמש. היי אולי עכשיו סוף סוף יש לי הזדמנות
לצאת מכאן!. שוב פעם השמת מתחתי כנפיי בכל כוחי, תוך כדי שאני מסתכל על החור קטנטן
שנוצר ואני רואה שהוא גדל וגדל! "היי מה קורה כאן?!" שמעתי את זה שעלי
אומר "אני יוצא להודות לך!" השתמשתי בכל הכוח של ושמעתי קולות של קריעה
של הקליפה שלי. עד שצרחתי את נשמת אפי הכי חזקה שיכולתי לצרוח בחיי ועם הכנפיים
שלי ועם הרגלים שלי בעטתי ולפתע עולם שלם נגלה אליי, הסתכלתי סביבי וראיתי בנאדם
שכוב על הרצפה כשהוא מסתכל עלי המום לחלוטין. הייתי במקום מלא בחול "תודה
לך" אמרתי לו ובאתי להושיט לו כנף לתודה אבל הבנאדם הזה הסתובב וברח מהמקום.
אני – זבובים בלי ליצן אכלו אותי ואני לא אשכח! – חייב לטייל בעולם כמה שיותר.
לפתע ירדה שקעה והרגשתי את ליבי מפסיק לפעום.
כמה מצער שפרפרים חיים רק יום.
אבל זה לא הוגן, הייתי תקוע אלף שנה
בתוך קליפה.
בסדר אולי בחיים אחרים ש – כבשת
הכלב תהרוג את כולכם – בהם יהיה ייצור אחר שחלמתי עליו יהוו לי מפלת לעולם חדש.
ואני לא יודע אם זה גם חלום, אבל
כשבאתי לפול מלמעלה מלאך עם זנב של חזיר תפס את רגליי והעיף אותי שוב פעם באוויר. לעולם חדש.
(כמובן שהידיעה מ'ויקיפדיה' מפוברקת לחלוטין והומצאה ממני)
