בית הקפה

תסבירלאטבכדישאבין                                                   מהר

הם ישבו שם, 'היא' עם שער קצר וקצת 'הוא' עם שער ארוך ועוד אחד עם אף גדול וירון סביב השולחן ואז ברגע אחד, באמצע השיח האינטלקטואלי שלהם בבית הקפה. פרצופם ומבטם של הסועדים שישבו עם ירון סביב שולחן ארוחת הבוקר העגלגל נהפך ריק מאיברי פנים חוץ מפרצופו ומבטו של ירון, כמובן.

ירון שחשב כי התבלבלה עדתו שפשף עיניו וראה שכי פרצופיהם אינו שב. המלצרית הגיעה והגישה לירון את הנטול קופאין, כשירון הסתכל על פניה ראה שכי גם פניה הוסרו אך קולה נשמע כפי ששם לב שקולם של חבריו נשמע עדיין "פתטי" נשמע לו שהמלצרית מבשרת לו במקום "בבקשה" כפי שנהוגים המלצרים להגיד כשהם מגישים. סיבב ירון את מבטו לאחור בשביל להסתכל על שאר אורחי בית הקפה וגילה שכולם מחוסרי איברי פנים. גיחך מבפנים ירון, גיחוך שהביא לשפתיו צורה של סימן שאלה.

"ירון הביש- גדא" שמע את ה'היא' מפצירה בו מולו וכשסובב את מבטו אליה בשביל לברר מדוע ה'היא' ששערה קצר מפצירה בו מילה כזאת, ראה שהיא עדיין מחוסרת איברי פנים. חשב ירון: "אז אם כן מדברת היא, ומדברים כל יושבי בית הקפה מאיפה יוצא קולם?" "ירון, אתה כל כך חסר חשיבות ופתטי" שמע את ה'הוא' עם השער הארוך אומר וירון כה נעלב. "תסתכל איך אתה פוזל" אמר זה עם האף הגדול " ירון הזיז את כיסאו לאחור ונעמד מחוסר נוחות ומשך בכתפיו מבלבול. הוא האזין קצת לכל אורחי בית הקפה ושמע אותם אומרים אחד על השני דברי גנאי ולכלוך כשהם יושבים זה מול זה. הלך ירון מאחורי ה'היא' עם השער הקצר ושמע שקולה יוצא מאחורי גופה. ירד על ברכב ושם את אוזנו על גבה ושמה שמשה בא קולה. הרים הוא בעדינות את חולצתה הכחולה והתפעל שכי ראה את פרצופה בגבה שעיינה מגולגלות ופיה אינו מפסיק להשמיץ אותו ואת כל יושבי השולחן. עזב הוא את חולצתה ונעמד בזעם והפציר בצעקה גדולה להפסיק לדבר לא יפה אחד על השני מהגב וכששתק כל סועדי הבית – קפה נעמדו והסתכלו עליו בפרצופם הריק והצביעו עליו באצבע מאד מפוקפקת.

"אני מבקש, אני לא יודע מה קרה ונראה לי שזממה אתם תכננתם עלי, אבל זה הפך מאוס" אמר ירון ונשך שפתיו. לפתע צחוק של לעג תפס ילד קטן שעמד לידו חסר פנים ולאחר כמה שניות צחוקם הלועג של כל יושבי בית הקפה החל להתגלגל. "נמאסתם!" צעק ירון וברח בלהט לא מוסבר מבית הקפה ויצא החוצה.

בחוץ עמדו אלפי אנשים מול המסעדה ולגלגו גם הם בחוסר פניהם על ירון והצביעו עליו באצבע המפוקפקת. ירון תפס בראשו חזק ורק רצה להעלם הוא מעולם של שבו מדברים אנשים מהגב.

וכך היה. רפאל הגיע ארצה עם כנפיו הצחורות והענקיות, ועם פניו האיריות וזנב החזיר סימן לו לקפוץ על גבו ורמז לו שזמנו הולך ותם ועף אתו לעיטו לעולם חדש שלא מתחיל ואף פעם לא נגמר.