יוסי קדוש בן ה -78 היה נרגש השבוע, שלושה לילות נדדה שנתו, ועיניו הטובות התנפחו מעט. בערב יום שני גדש נחיל של אנשים את דירתו הפשוטה באזור ד' באשדוד, כדי לחגוג הכנסת ספר תורה שקנה לבית הכנסת המקומי.
הפנסיונר של העיריה אסף כל גרוש וכל אגורה למען בנו הרווק, אבי, שעל שמו קרא לספר התורה. 25 אלף דולר שילם על ספר התורה מהחסכונות שאין לו.
מהבית יצאה תהלוכה שמחה ועליזה של חוגגים אל בית הכנסת, הגיעו הבנים, הבנות, הנכדים והנינים, חלקם כבר נשואים. רק הגיבור האמיתי נשאר בבית.
הכל היה בסדר עם אבי עד אותו לילה בבריסל. הוא שירת בצבא ואחר כך יצא לטיול עם חברים לאירופה. לאחר כמה ימים החליט להישאר בבלגיה כדי למצוא עבודה. לא היה אכפת לו איזו עבודה העיקר שימצא פרנסה, וכך עבד במלצרות, שטיפת כלים, נהג מונית וזבן בחנות כלבו גדולה. בין עבודה לעבודה מצא את אהבת חייו. שם התאהב באינגה, צעירה מקומית שפגש בעבודתו כזבן בחנות הכלבו הענקית.
חמש שנים נשאר בבריסל יחד עם אהבת חייו, אינגה. המכתבים מבריסל נתנו למשפחה הרגשה טובה. "אני עובד, יש לי חברה, הכל בסדר" כתב. לאחר חמש שנים, הודיע להוריו שהוא מגיע לארץ כדי להתחתן. לא היה שמח יותר מיוסי, אביו של אברי, למשמע הבשורה. "רק שתתגייר" אמר לו האב.
לפתע, יום בהיר אחד אבי חזר לארץ לבדו, לא פירט למה. ישב בארץ כמה חודשים, ושוב חזר לאהובתו. שנה אחרי זה הגיע טלפון, "אני לא מרגיש טוב" אמר, ועלה על מטוס חזרה הבייתה.
אביו לקח אותו לרופא שיבדוק מה יש לבנו היקר. אחרי שבועיים של בדיקות מקיפות התברר שהכל תקין. אז סיפר אבי על הלילה ההוא: הייתה מסיבה, שמו לו כדור במשקה, אחר כך עישן משהו, למחרת בבוקר כבר לא היה אותו אדם, משהו השתנה בו לפתע פתאום.
הוא החל בטיפול פסיכולוגי, וניסה לחזור אט אט לשיגרת החיים, אבל המסגרת כבר הייתה סבוכה מדי עבורו. כמה חודשים עבד במפעל מזון, אך לא הצליח לחיות עם העובדה שמנהל המשמרת לא עושה דבר ומרוויח פי שלושה ממנו, הסכסוך היה בלתי נמנע, וכך היה בכל מקום עבודה ששם עבד.
מדי חודש -חודשיים חזר הדכאון, אחריו ולפניו הכל היה תקין. "הוא זוכר מצויין, חכם וקורא, ואפשר היה לדבר איתו על הכל" אמר הרופא שבדק אותו, "הבעיה היא פסיכולוגית בלבד" חזר ואמר. האבא ניסה בכל דרך לשדך לו אישה. מצעדים של נשים הגיעו הבייתה כדי לפגוש את הגבר בעל הבלורית היפה, והעיניים הכחולות-ירוקות שחודרות אל כל מבט אישה. היו שהסכימו שישב בבית והן יפרנסו, רק שיתחתן איתן.
דבר לא הועיל, אבי הסתגר עוד יותר בחדרו, ומיום ליום הפך להיות מלנכולי יותר. "רק עם אינגה אני אתחתן" חזר ואמר לכל משדליו.
השנים עברו והזמן עשה את שלו, יוסי הבין שאבי, כיום בן 52, עלול להישאר לגמרי גלמוד ובודד. אז הוא החליט לקנות ספר תורה.
"זה מנהג לקנות ספר תורה על שמו של מי שלא התחתן ואין לו ילדים" הוא מספר. "הספר הזה נחשב כמו ילד שלו, זה ישא את שמו לעולמים."
התהלוכה השמחה חלפה על פני כל רחוב רגוזין ונכנסה לשביל שמוביל לבית הכנסת המקומי, שם משמש יוסי גם כגבאי בית הכנסת. מאז ימי דוד המלך זו מצווה לשמוח בעת הכנסת ספר תורה. כולם נישקו את ספר התורה המהודר והמקושט בצבע הכסף. רבים גם תרמו לבית הכנסת הקטן כסף באותה הזדמנות.
יוסי הסתובב כחתן מכורח, כי החתן האמיתי נשאר ספון בחדרו האפלולי ועישן סיגריות כמו קטר, יתכן שגם חשב ברגעים אילו על אינגה. בנתיים, ספר התורה שעל שמו, התמקם בין שאר הספרים בארון הקודש של בית הכנסת המקומי.
יוסי עדיין מייחל ליום בו אבי ימצא לו כלה או שימצא את האושר ויקים לו זרע בישראל. מיום ליום הסיכויים קלושים ופחותים יותר.
רק ספר התורה שעל שמו של בנו האהוב, מנחמו.
