לשימוש חוזר

קמתי בשעה שש בבוקר והאור היה מתוק ורך. 

על השיש במטבח עמדו כלים שאכלנו בהם במשך השבת. 

חלביים לימיני ובשריים לשמאלי.

 ובמרכז - הכיור. נוזל כלים ושתי ספוגיות לניקוי.

סיבנתי אותם - את כולם. ולקראת הסוף בעודי מקציפה את הכוסות חשבתי על יום כיפור כיום שטיפת כלים; וכיצד באים אנחנו לנקות את עצמנו מעוונותינו ולבקש מבורא עולם שינקה אותנו מחטאים שאין אנו מסוגלים להגיע לפינות שלהם, מפני שאין בידינו חומרי ניקוי חזקים דיים. וכלים מפלאסטיק, זכוכית, עץ, מתכת – יש שנדבק בהם כתם שכבר לא ימוש מהם. לא משנה כמה הדחות יעברו, ובכמה סבוני כלים יישטפו ובכמה מים רותחים יוטבלו – החבטה, הדופן שכהתה, הסדק שנוצר - לעולם ילוו את אותו כלי. ואם לא השלכנו אותו מביתנו, והוא עדיין משמש אותנו לאי-אלו משקאות ומזונות – הכתם, החבטה, הדופן שכהתה והסדק שנוצר – הופכים בעינינו כנקודות חן המחבבות עלינו את הכלי שכבר עשה איתנו כברת דרך... 

בעת שטיפת הכלים, החילותי מתוודה חלקית על דברים שגורמים לי לחרטה, לבושה, לחרדה שמא ידבקו בי ולא יעזבו – 

כלי מלא בושה וכלימה נשטף בדמעות ושוטף כלים שאני.
להבריק את הכלים החדשים שקנינו ושקיבלנו, גם את כף העץ שדבק בה צבע הכורכום.
חטאינו וחיינו ומעשינו הטובים יותר או פחות, נותנים בנו את אותותיהם, וצובעים אותנו בשלל צבעי הקשת כיד הדמיון הטובה עלינו 
ודמותנו הנשקפת בעד המראה
או מעומק הלב המתחמם ומתקרר חליפות
הינה בצלם אותם מעשים ומחשבות.

"דום לה' והתחולל לו"

לפעמים אני שומעת את צלילי המים עוברים בי
כבגביע יין שקוף הנשטף בידיי
ואצבעות עדינות ומבקשות מטיילות על שפתיי ומנגנות בי
מנגינת זכוכית דקה.
ומבעד לזכוכית המבהיקה
הנוצצת באור יקרות על מייבש הכלים של אדון עולם,
היקום וכל אשר בו - מסוף העולם ועד סופו -
משתקף בעדה.
וקרני האור נשברות דרכה.
ונִשמתי
מותחת חוטים עדינים אט-אט
ונצבעת בצבעי הקשת
זכים, זכים שקופים
ושוב אני רואה את ההבדל שבין צבע אחד למשנהו