תהפוכות

תהפוכות נירה לוי חכים.

גלי הבוקר של אותו היום הטרידו את מחשבתה, הרגע היה שוצף, התבונה תרה,

והמחשבות התרוצצו ללא הרף,

היא הקיצה בבהלה יום הכיפור בפתח.

היא הניחה את ראשה מקופל על ברכיה, וכשהרימה אותו היה לה מבט של אישה

המבקשת לדעת את מה שהפנים הקפואות כבר יודעו.

היא המשיכה לשבת כאילו והייתה שומעת את השתיקה של עצמה,  המילים שנאמרו הדהדו

במוחה והפכו לפצעים פתוחים, וחשבון הנפש היה בלתי נמנע.

היא הייתה אישה כבת שלושים,  גבוהת קומה,  עיניה שמש,  אלמוג אדום שפתיה,

שדייה מתערסלים מתנועעים כוורד אדום מלוא פריחתו.,

אותו בוקר אביבי,  שמלתה הירוקה עם פיסת האריג הכהה יותר,  עטפה את גזרתה העדינה ,התייחדה בהידור פשוט, תלתליה החומים השתפלו על מצחה  בעודה מגביהה מבטה, היא ידעה שמעולם לא ראה אותה נתן מושכת כל כך כמו אותו בוקר.

"שמעי" הוא אמר מגביה את ברכיו ומשכל את רגליו,

"מה שעד כה תמיד שכחתי לומר,.. את יודעת מה מעניק ליחסים בינינו את הקסם המקורי? זו הקרבה האינטימית ביו הנפשות שלנו שנעשתה לי דבר שאינני יכול בלעדיו, בניגוד לסלידתי שאני חש כלפייך מבחינה גופנית"

שתיקה,-"כן כן" השיבה כעבור זמן  "זה משעשע" .

ובזה תמה שיחתם והורדה מסדר היום.

עתה הוא נשם לרווחה,  החלון נפתח מצב הדברים הובהר מה שבלי ספק

היה נחוץ לה.

"יש עוד עניין אחד" אמרה לפתע " שחייב לעלות בינינו,  בעצם אינך יודע שליבי לא שייך לך, הוא שייך לגבר אחר".

הוא הפנה את  ראשו אליה ונעץ מבט נדהם , היא ישבה זקופה  שלווה לגמרי,  היא הניעה  מעט את ידה אחזה בסיגריה פיה נפתח קמעה , וענייה החומות הביטו בלי ניע.

"את?"  אמר "בטח אפלטוני?"

"לא רומן רציני" קבעה לילי .

"איפה?....מתי?.... עם מי... ?

"לפני שנה זה החל עם גבר צעיר ויפה תואר,  הגלגל התהפך בכיוון חדש לגמרי,

כן אישי עיניים לך ולא יראו, אוזניים לך ולא ישמעו, אינך רוצה לראות ומסרב לשמוע, אבל אייל רוצה, רואה, ושומע, " אמרה לילי בהתרסה.

"מה קרה?... איך בדיוק?..." עדין היה המבט הנדהם על פניו.

היא תיארה לו את הגבעות החשוכות שהייתה צריכה לעבור, כדי להגיע אליו, היא שרה לו שיר בלתי אפשרי,  של תשוקה שאוזניו לא שמעו,  ואת ההחלטה שגמלה בליבה לפני שנה שתם הזמן להיות עצובה, הגיע הזמן לחיות את החיים,  את העצב עטפה והניחה בכספת, את הבדידות היא קיפלה והניחה בתיבה סמוכה , וכך הוסיפה יצאה לדרך בחיפוש אחרי  האהבה,  התשוקה,  העונג, שנתן הקפיד למנוע ממנה,  האיש שהביאה אל שממת הנפש,

"כן אישי מנוחה רצית לגופי , אך רוחי הומייה ומצווחת לי שהעולם הזה איתך איננו עולמי עולמנו המשותף הלך לעולמו", ..."

כל הזכויות שמורות!!