חזרה ליצירות
שירים

ח ש ב ו ן

אלדום | (21/07/2006 16:20) | 107 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
יַמַי    סְפוּרִים.
אני   נוטה   לִחְיות,
מבקש  סליחה   מההשתקפות   אבל   הבוקר   דרסתי   שלולית
אחרת   היכן   תַרְאֱה  השמש   פָּניהּ?
הזהרי, אמרתי,  אנחנו  מדברים   אבקה  בכוס,
סוכר  בכפית   והמים   נשרפים.
נכון   שֶׁיֵש   בינינו   קומקום  אוטומטי
וחלומות   מתאדים   וּפָּנִים   של   רוח
רָעִים   כמו   הבשורה  שהמבשר   מדפיס  עכשיו
בלילה,  כשהדוָואר   האישי   זע   בחלומו,
בְּאִי  נוחות  מסויימת,  עץ  שעבר  לידי  נכנס  לתוך
הרכב  שלא   הייתי   בו  ולא  רציתי  לשאול:  אני   פליט?
ולהיכן   בורחים   החתולים,  כשהטבע  לא  דומם,
מי   בלילה   נותן   לרגישוּת   לאכול
ועוד:
ב א י ז ה        ב י ת      ק פ ה      א ש ב     מ ח ר
כ ד י      ל ש ב ת      ב ו      מ ח ר ת י י ם?
לא   שאני  צודק   במיוחד.   כמובן   שאינני   אשם.
תתחשבו   בי.    ימי    ספורים.    אני   נוטה   לחיות.
ויש   לי   הצעה:  בואו  נחליף   את   המים   בעננים
כי   בְּנִי  קורע   דמעות,   בדממה  שוטף  ידיים,
שלש   פעמים,   לתוך   הכיוֹר,  בְּשֵׁם   אלהים
צעקה  האשה:  תראה  מה   החתול    עושה
וניכינו     והחלפנו   מים   בעננים
כי   הכל   ניתן   להסיר
אך  לא   לאכול   מַלוּח,  אמר   הרופא
ואני   אומר:    לא   לנגן   מַלוּח
כי  את   צליל   השנאה   רואים   יפה   גם   בזרזיף   הדמעות
אחרת  זה  יהיה  המקום  הבא  עלינו  לרעה  על  השמש  להתיפות.
 
  
 
 
 
 

תגובות

חזרה ליצירות