המהפכנים שלי

עלינו ב-1921

הם אומרים שהחלוציות נעלמה , ירדה , החלה להתפוגג ועוד שלל אמרות שטרחו לטפטף בתוכי .
הרבה שנים שאני חיה והכל יחסי , הקול בתוכי ממשיך להדהד
 ' תחיה לאומית יהודית בארץ שלי – בארץ ישראל '

כל היום אני סביבם ובחברתם , הצאצאים המכבדים שלי , אנוכי מביטה בהם בעיני זהב וגם בין המריבות שומעת רק טוב , והנכד המהפכני שלי מספר על אלו שמסביבו " שמנסים להיות שנונים " הוא אומר והוא בתוך עצמו מיראה אליי ואני מרגישה את זה אלו המילים במחשבות שלי והוא כבר רועד  " כותבים בספרים על ציונות וציניות "  הוא לימד אותי מה היא ציניות אך הוא לא ידע שההשוואה הייתה קיימת עוד הרבה קודם לכן , שתמיד כענן ריחפה מעלינו אבל אל במושגים האלה אלא בתמימים הרבה יותר וטכנולוגיים הרבה פחות .

ואז כשהם כולם הולכים לדרכם והפנים שלי ספוגות רוק טהור , והנכד המהפכני שלי נשאר אצלי לישון רוצה לשמוע סיפורים " להנציח את הדור " הוא כל כך שייך אליי שהוא לא יודע כמה , הוא כל כך שייך לדור ההוא שהוא לעולם לא ישתייך לכאן .

אז אני פותחת את הפה ומספרת על החלוציות , על העבודה , ההקדשה וההקרבה הטהורה וההערכה והוא צמא למידע ומלא תשוקה ואני יודעת שברגעים האלו שאני מספרת את הסיפורים שופכת את עברי ... אלו הרגעים – הופכים להיות שלו , ולא שלי כי אלו .. רק אלו , הרגעים בהם הוא חי בשלמות .

ואז אחרי הכול אני עוצמת את עיני הוא מכסה אותי והולך לדרכו ואז השקט בא , והרוח מנשבת ואני שומעת את הבית חי , נושם , קם לחייה
ואז אני יחד אתו נופלת ל 1921 ונזכרת בדברים שלעולם לא אוכל לספר אל מולו , אבל הוא רוצה להנציח ואני ממשיכה להגיד זאת לעצמי והוא רוצה להשאיר אותי אתו אז אני חוזרת לשרבט ביומן שמוחבא במסתור וממשיכה מהמקום בו עצרתי באותו לילה ב 1921 .

"הם אומרים שהחלוציות נעלמה ... " הם יכולים להגיד , את הסיפור של אני אספר .
בלילה ההוא סביב המדורה הגדולה , ישבנו כל אזור ד' של האוהלים הגברים כבר חזרו מסלילת הכביש האחרון כחלק מן הפרויקט , בגדי העבודה כבר הונחו סביב המדורה והגצים שוב מצאו את דרכם אל האוהלים וכמו בכל פעם פסעתי אל האוהלים לבצע את עבודת הריחוק כי לרוץ לא רציתי מטעמי הצניעות וכמו בכל פעם הגבר ההוא פסע לצדי במרחק לא ברור והוא לא הגניב מבט , אף אחד לעברי והרחיק הוא את שאר האוהלים .
זו הפעם הגבוהה במספר שהמקטע חוזר על עצמו והאהבה הייתה שולית ותמימה וזה היה נראה גדול מדיי , ואני עם ראש שלא התקבל , פתוח וליברלי , ולא כשלהם .

והוא מכבד וענו במדוכה שלו הגניב מבט אל עיני אך לאיפה פונות עיניו תמיד ראיתי .
אל ידי , הפצועות מן העבודות שהתגנבתי אליהם , שבשקט הייתי עושה בתחפושת לגבר רק כדי לא לחקות אותן.
סוציאליסטים הם – וכך גם אני בדם ובנפש אז חשיבתי היא אחרת כי אל סוציאליסטים על כל רובדם הם ? אני רוצה למצות את עצמי ולעבוד והוא ראה את זה , ראה ושתק , ושתק והסכים איתי .

ולילה אחד כשכולם חגגו התקדמות , עוד צעד אל המטרה , אל הבית הלאומי עשינו מעשה אסור , גן עדן היה והרגיש אבל חטאנו , וידענו
חטאנו וידענו כי קבוצה של סוציאליסטים מיוחדים היינו , בעלי יראה גדולה אל הבורא  .

הוא היה חלוץ , יפה תואר .
עצמתי עיניים .. יפה שאין אני יכולה לתאר ונפשו מקוללת עד כאב וטהורה בו בזמן והוא לא דומה לי כלל , ואהבתי אותו – ולעולם לא אפסיק