איך פגשתי את קרן - א'

היו הם עשרה סלעים ענקיים ויפיפיים ומיוחדים בצורתם ובצבעם ששום ייצור שחיי בעולם הזה ובעולם הבא לא ראה מימו. אפילו אלוהים בעצמו נדהם כשנתקל בהם בראשונה כאשר קיבל את כדור הארץ מאחיו הבכור אשר לא ידע מה לעשות עם כל התוהו ובהו המתרוץ על פני האדמה והביא אותו לאחיו הקטן ששמו כן הוא – אלוהים. האלוהים מאד אהב את הסלעים המיוחדים האלה והם אלו שהביאו לו את כל ההשראה לעולם כולו. אחרי שהאלוהים השלים את עשיית העולם וסיים לבנות לעצמו את הממלכה שלו מעל העננים החליט להחביא במקום הכי נסתר בכדור הארץ את הסלעים בשביל שלא ייצרו מהומות בשל יופיים הנשגב ושלא ישבשו את משיכתם של היצורים בארץ מאחד לשני אליהם  – 'סלעי הברית - טִגו' קרא להם.

"ירון, בוא אליי" חשב באמירה האלוהים ומחא כף וירון מתוך עננה הגיח למשרדו. "כבודו" אמר ירון וכד כידה וצנח את כנפו לרצפה "קום מלאכי שלי" אמר לו אלוהים וירון הרים רק כנפיו "עכשיו קום והמתח" אמר האלוהים וירון קם זקוף והאלוהים החל בדבריו "הנך עוזרי לכתר מהרגע של היממה השביעית של בריאת העולם" "אמת יוצרי" השיב לו ירון וחש קצת בהלה בשל לאלוהים יש משהו רע להגיד לו "אנך צריך לחוש בהלה זאת" אמר האלוהים "אני רואה אותך כהית עייני" אמר לו האלוהים וירון חג חיוך קטן "ישנו מקום קטן בארץ ילדתי שבו נמצאים אוצרותיי" וירון חשב באותם השניות על 'סלעי הברית - טִגו' אשר היו רק כאגדה אורבנית שעברה דרך התורה הרכלנית מפה לאוזן "אני יודע על מה אתה חושב, " אמר אלוהים "כן, אני שומר על כך בסוד במשך ארבעים מיליון שנה, ועכשיו אחרי כל ראות עניי העכורה בכל מה שקרה לכדור הארץ ארצה לראות בדבר היחיד והטוב שנשאר ממנו" ירון נשאר שותק מול דברי האלוהים מבלי להגיד דבר, הוא מלאך יותר מידי אנושי בשביל לדעת איך להגיב במצבים כאלה. האלוהים הסתכל בעיניו התכולות של ירון ובהם שיגר לו את המקום ההימצאות המדויק של הסלעים הצבעוניים. כד כידה ירון, "אני נותן לך שעה להביא אותם לפה" אמר לו האלוהים ומאחורי ירון נוצר ענן לבן עגול. ירון לקח צעד אחורה ונכנס בתוך הענן ומצא עצמו בשמי הרקיע של הארץ והחל לעוף במהירות על קולית לכיוון הסלעים. ירון לעולם לא אכזב את האלוהים והיה עבדו הנאמן כל החיים למרות שבתוך תוכו רצה כמו חברו הטוב רפאל להכיר מוזה ולהביא תינוקות מלאכים לעולם.

עף ירון, עף ועף וככל שהתקדם ראה שהוא מגיע בכלל לעיירה קטנה וענייה. תחילה חשב שכי הוא התבלבל בניווט שלו אך לא, המפה שאלוהים צייר לו בראש הובילה אותו היישר לבית קטן אפור ורעוע עם קורת גג סדוקה . ירון הלביש על עצמו תחפושת של ילדה קטנה עם קוקיות וגומות ונעמד בפתח הדלת. נקש ירון על הדלת וחיכה שיפתחו לו אותה וכשהיא נפתחה עמדה מולו זקנה אחת קשת יום ששערה האפור וקמתי פנייה הראו שהיא מדוכדכת עד מאד. "כן ילדה, במה אוכל לעזור לך?" אמרה לה הזקנה בקול שקט ורוטט, ירון הסתכל בליבה וראה שלזקנה לב טוב אך בודד "אני מאד צמאה" אמר לה ירון "וכי למה?" שאלה הזקנה "אני הולכת על השבילים כבר זמן ממושך מאד כי ברחתי מבית הוריי המאמצים, האם אוכל להיכנס לביתך להתרענן ולשתות קצת?" "הייתי מציעה לך בחפץ לב, אך גם לי אין דיו מספיק מים בשביל לרוות את צמאוני. ילדיי עזבו את הבית שהיו צעירים ושחכו את אימם וכעט ידיי נשארו רקות" אמרה הזקנה ולאחר כמה שניות לקחה כמה צעדים אחורה "מצטערת" אמרה וסגרה אחריה את הדלת.

ירון נשאר מבולבל לחלוטין אל מול דלתה של הזקנה הערירית. עצר לשנייה את הזמן בשביל שאף אחד לא ייראה שהוא מוריד את תחפושת הילדה הקטנה, פרס כנפיו ועף חזרה שמימה להתייעץ עם האלוהים בקשר להתרחשות וליידע אותו למקום שבו הוא שלח אותו לקחת את 'סלעי הברית – טִגו'.