וְהַמְּבוּכָה לֹא תַּעֲזֹר

אַתָּה לֹא אִתִּי וְהַמְּבוּכָה לֹא תַּעֲזֹר

הִיא יוֹשֶׁבֶת עַל כִּסֵּא נוֹחַ

מִשְׁתַּזֶּפֶת עַל הַחוֹל.

אַתָּה לֹא אִתִּי וְנָסָה מִמֶּנִּי הַשַּׁלְוָה

הָלְכָה לְחַפֵּשׂ לָהּ בַּיִת אַחֵר

בּוֹ הָרֹגַע וְהַשֶּׁקֶט

מְשַׂחֲקִים יַחְדָּו תּוֹפֶסֶת.

אַתָּה לֹא אִתִּי וְהַתְּהוֹם נִפְעֲרָה

כְּמוֹ מִפְלֶצֶת שֶׁבּוֹלַעַת

דְּבָרִים יָפִים בַּחֲשֵׁכָה.

אַתָּה לֹא אִתִּי וְהַמְּבוּכָה צוֹבַעַת פָּנֶיהָ

כְּמוֹ הָפְכָה לִהְיוֹת

סְתָם אַחַת הַמְּשַׁרְבֶּטֶת מִלּוֹתֶיהָ.