זמזום השעון המעורר של ירון העיר אותו והוא
התהפך מהמיטה "בריטִגו!" זה הדבר הראשון שעלה לו בראשו. הסתכל על השעון
וראה שמאוחר ועוד מעט היום שהאלוהים הביא לו הולך וקרב ובא לסיומו. פרס כנפיו והחל
לעוף לקראת הארץ כשלפתע שמע קול מוכר קורא לו מאחוריו "היי ירון!",
"ירון!" שמע שוב והבין שזה רפאל "כן רף" אמר, נעצר במקום והסתובב
לקרתו "זה נכון?!" שאל אותו בצעקה רפאל וסידר את הבלורית השחורה שלו ובא
לקרתו בתעופה "נכון שמה?" שאל אותו ירון והסתכל על כפות ידיו של רפאל
וראה שהם מלאות בשקיות עם מצרכים לבית "אבני הברית – טִגו." שאל רפאל והרים שוב פעם את הבלורית השחורה שלו "זה
נכון הפרשה שלך לגביהם. שלא מוצאים אותם?" ירון לא הגיב לשאלה שלו וגם היה
לחוץ. הסתובב ירון ממנו "ד"ש לילדים" אמר ועף במהירות מגן עדן.
אסור לו לתת לשטויות כאלה לבזבז את זמנו היקר, הוא לא רוצה לאכזב את האלוהים.
תוך כדי תעופה לכיוון ביתה של הזקנה חשב על
השיחה שלו עם האלוהים שהייתה לו בליל אמש לאחר שהוא חזר עם התמונה של הזקנה ששנייה
הם הסלעים של האלוהים. "איך זה ייתכן שסלעי הברית – טִגו הם שנייה של
הזקנה?" שאל ירון את האלוהים והאלוהים אמר לו שעם הזמן ועם כל הרוע שנוצר
בעולם הסלעים היו צריכים לשחרר מעצמם אנרגיות בשביל להחזיק את כדור הארץ בזמן
שהאלוהים יצא למסע ארוך (ולא מוצלח) של חיפוש כוכב לכת אחר ומתאים בשביל בני האדם. וזה מה שגרם לסלעים
הענקיים שהיו בגודל הר להיות אבנים קטנות. "תביא לי אותם בכל דרך אפשרית! גם
אם תצטרך להוריד נפש בשבילם" אמר לו האלוהים. וירון תוך כדי תעופה לביתה של
הזקנה הצטמרר וחש בהלה שבשביל כמה סלעים טיפשיים הוא יצטרך להרוג נפש. ועוד שיש
סיכוי שהיא תגיע לגיהינום כי היא לא משתפת פעולה עם עזרו האישי של האלוהים, שזה
ירון.
הגיע ירון לארץ, עצר את הזמן לחמש שניות (שזה
הזמן שמוקצב לכל מלאך לעצור אותו על הארץ) והתחפש לקרפדה ענקית בעלת לשון ארוך
ודביק. קרפד ירון את עצמו אל מול דלתה של הזקנה הערירית ובעזרת לשונו דפק בדלת.
לאחר כמה וכמה דקות הזקנה פתחה את הדלת כשהיא אוחזת בכוס, שערה האפור נראה פרוע
והיא נראתה תשושה מהמציאות. הסתכלה על הקרפדה ונכנסה לשוק טוטאלי ופיה הצבעוני
נפתח לרווחה והכוס שהייתה בידה נפלה באיטיות מכף יידה והתנפצה וכל תכולתה התפזר
באוויר וירון באותה השנייה האיטית הזאת הוציא בחוזקה את לשונו הארוכה, הענקית,
הדביקה והאדומה לראשה של הזקנה והעיף אותה אחורה והיא הייתה שרועה על גבה עם פה
פעור בעילפון על הרצפה. קיפץ ירון אליה ובעזרת לשונו הדביקה תפס את שיינה שהם
'סלעי הברית – טִגו' ומשך אותם בכוח והצליח להוציא אותם מפיה של הזקנה ובאותו הרגע
חש הקלה משמעותית.
ואז צחוק המוות התגלה לו, הזקנה הערירית מתה
מתוצאה של כל הסיטואציה הזאת. חץ המוות פגע בה היישר בפנים ונשמתה יצאה מעיינה
בעזרת דמעה. ירון הוריד את תחפושת הקרפדה ממנו וחזר להיות מלאך. רוחה של הזקנה
הסתכלה על ירון המלאך ובחנה אותו והחלה לרחף לשמים. ירון עף אחריה וראה איך שהיא
לאט, לאט מתחילה להיות יותר ויותר צעירה, שערה האפור התחיל להשחיר, קמתי פנייה
נעלמו והעור שלה התמתח והפך להיות יותר צעיר. עיינה התבהרו והפכו להיות זהובות,
ושדיה עלו למקומם הטבעי. ירון פעימה החסיר כשראה איזו בחורה לה הזקנה הפכה להיות
וחש מה שבחייו לא חש לעולם לגבי ייצור כלשהו.
הם הגיעו 'ללימבו' שזהו המקום שבו הנשמות המתות
מחכות למשפט האלוהים והיו שמה מאות נשמות שעמדו בתור למשפט ולא פצעו פה "תחכי
לי פה" אמר לה ירון ונכנס לאלוהים. הוא הסתכל מהצד על משפט שהוא עושה לנשמה
של ילד קטן שאותו האלוהים שלח לעוד גלגול בעולם כי לנשמות שחיו פחות משלוש - עשרה
שנים מגיע עוד סיבוב בכדור הארץ. לאחר שהמשפט הסתיים ירון כד כידה והוציא את 'סלעי
הברית – טִגו' שהיו קטנות מאד "תמסור לי אותם" אמר לו האלוהים
"לפני שאני מוסר לך אותם" אמר לפתע ירון "אני רוצה שתכניס את הנשמה
של הזקנה למשפט בבקשה" האלוהים הסתכל על ירון וקרא את מחשבותיו והבין שכי
הזקנה תעתעה את ליבו של ירון כי הפכה לצעירה "תהיה מודע לזה שעוזרי לאחר מכן
לעולם לא תהיה" אמר לו האלוהים "אני יודע" ענה לו ירון. הזקנה
נכנסה למשפט "שמך?" שאל אותה האלוהים "שמי הוא קרן כבודו"
ענתה לו "דינך הוא עינוי של אלף שנים בשאול" אמר לה האלוהים ואז ירון נכנס
לתמונה "אני מביא לה חנינה" "חנינה?" שאל אותו האלוהים
"וכדי למה? כוס של מים היא סירבה להביא לך הערירית" "אני יודע, אבל
אני רוצה להביא לה עוד הזדמנות, שהיא תהיה המוזה (אשת מלאך) שלי" אמר לאלוהים
"ונגיד שאני אסכים לכך, זה לא אומר שקרן תסכים לכך" אמר האלוהים.
"אהיה מוזת המלאך, רק אל תשלחני לשאול" ענתה קרן. ירון הוציא מכיסאו את
'סלעי הברית – טִגו' ומסר אותם לאלוהים "עקב כך," אמר האלוהים "את
תקבלי את החנינה ותהי אשת מלאך ירון אשר ברגע זה ירד מדרגת עוזרו האישי שלי לדרגת כותב
חיים" אמר האלוהים ודפק על שולחנו. ובאותה השנייה שערה של קרן הפך להיות מתולתל והזהיב
ועיינה הפכו ירוקות ועורה הפך בהיר והילה לבנה עטפה אותה.
ירון וקרן יצאו מהמשפט וקרן עצרה את ירון
"וכדי למה עשית זאת?" שאלה אותו "אינני יודע כל כך למה עשיתי את
זה, אבל אני הולך שבי אחרי מה שמחשבתי מנחה אותי" "היה לך הכל! היית
עוזרו האישי של האלוהים!" אמרה לו. "זה בסדר" ענה לה ירון ונצמד
אליה והחליק את שערה הזהוב לאחור "אלוהים זה לא הכל בחיים" הוא ענה לה
והביט בעיינה. קרן פתחה את פיה וירון ראה שעדיין שיניה לא צמחו וצחק לעצמו
"את עוד תראי שלא סתם הפכתי אותך להיות המוזה שלי" אמר ואז ליטפה, ואז
נישקה, ואז הזיעו ואז הריחו ונעו ונעו אחד על גופו של השני כחייה שסוף כל סוף יצאה
מהכלא הנצחי.
והוא
לא היה שיכור,
והיא
לא הייתה סתם הווי,
הם
היו כמוסים כמו סוד,
אך
גלויים כמו הזמן.
