ורד האבן - אגדה אפלה

היה היה פעם מלך שמלך בחוכמה על ממלכה גדולה ומשגשגת. הוא היה חביב האלים, והם העניקו לו חיים ארוכים, שלום, שלווה, עושר ושני בנים - גאלאנד הבכור ורמיקוד הצעיר.

המלך שלט שנים רבות וניסה ללמד את בניו ללכת בדרכיו - לאהוב את האלים, למלוך בחוכמה ובמתינות ולשמור על השלום עם שכניהם. רמיקוד הצעיר הקשיב לאביו, ועמל קשה כדי להבין את דרכי המלוכה בעוד גאלאנד הפנה עורף לאביו ולאלים, והתייחס בזלזול לעם ולשליטי המדינות השכנות.

כאשר לאחר שנים רבות וטובות נפטר המלך הזקן והעם כולו התאבל מרות. לאחר תקופת האבל הגיע הזמן לבחור את המלך החדש. כמצוות האלים, היה על הבן הבכור לקחת את מקומו של אביו - אך קודם לכן היה עליו להוכיח את טוהר ליבו ע"י שהיית לילה בכנסייה הגדולה, בחדר מבודד במגדל הגבוה ביותר, בו יתפלל לאלים להנחייה לפני ורד האבן - החפף המקודש ביותר בממלכה, שניתן לסב-סבו של המלך הזקן ע"י האלים עצמם. האגדות סיפרו כי רק בעל לב טהור יוכל לעמוד במשימה זו, כיוון שהאלים עצמם יכו בשגעון ובעיוות גופו של מי שינסה להתפלל מול הורד וליבו לא טהור

אך גאלאנד היה פחדן כשם שהיה מושחת. הוא ידע כי אם יבלה את הלילה בתפילה מול ורד האבן האלים יפגעו בו בכעסם עליו ואולי אפילו יהרגו אותו על חוצפתו, ולכן שילם לשני גנבים שיגנבו את ורד האבן שלושה ימים לפני ליל התפילה. אך האלים זעמו על גניבת החפץ הקדוש והגנבים המסכנים - שאפילו לו ידעו מה הם גונבים - הוכו למוות ע"י האלים עוד לפני שהספיקו לחמוק החוצה, וורד האבן הקדוש נותר זרוק ליד גופותיהם עמוק במרתפי הקבורה של הכנסיה הגדולה.

גאלאנד העמיד פני מופתע ונזעם כשסיפרו לו שורד האבן נגנב. הוא קרא מייד למיטב ציידי הראשים ורודפי הפושעים בממלכה, והבטיח פרס עצום למי שימצא את הורד. בסתר ליבו, כמובן, קיווה גאלאנד כי הורד יעלם לעולם, וכשיעבור הזמן לעם לא תהיה ברירה אלא להמליך אותו גם ללא בחירת האלים.

בינתים, פנה רמיקוד הצעיר, שגם ליבו דאב על חילול הקודש הנורא, לחבורת הרפתקנים צעירים וביקש מהם למצוא את הורד. בעוד הם מתחילים את החיפוש במרחבי הכנסיה, גם סוכניו של גאלאנד החלו לחפש את הורד - במטרה להעלים אותו לנצח. ככל השתקרב ליל התפילה החיפושים התמקדו יותר ויותר במרתפי הכנסיה העתיקים, וגאלאנד דאג כל כך שיאלץ לבלות לילה עם החפץ המקודש עד שהנהיג בעצמו קבוצת חיילים חמושים בחיפוש במרתפי הכנסיה. כך פגע גאלאנד באלים שוב - כשהכניס כלי נשק למתחם המקודש - והם העירו את גופות הקדושים שהיו קבורים במרתפי הכנסיה על מנת להדוף את מחללי הקודש. פלוגתו של גאלאנד נהדפה אט אט אחור, וגאלאנד ערך את שארית אנשיו לקרב אחרון תוך שהוא מתכנן להקריב אותם על מנת להציל את עצמו.

אלא שאז, אחד החיילים גילה בגומחה קטנה את גופות הגנבים ואת קופסת העץ המעוטרת ובה ורד האבן הקדוש. גאלאנד חטף ממנו את הורד ועמד להכות בו למוות על מנת שיוכל להחביא אותו שוב - אלא שאז נכנס לחדר רמיקוד הצעיר שהבין מייד מה התרחש. בעוד חייליו של גאלאנד לוחמים בחבורתו הקטנה של רמיקוד, לחמו האחים זה בזה ובעוד גופות הקדושים צלעו אל החדר היכה רמיקוד את אחיו המושחת לארץ. רמיקוד נשא את הורד מעל ראשו חזרה אל מקומו בראש המגדל הגבוה ביותר של הכנסיה, וגופות הקדושים צלעו חזרה ונחו שוב במקומן.

רמיקוד בילה את אותו הלילה על ברכיו, בתפילה האלים ובתחינה שיסלחו לממלכתו על חילול הקודש וכשעלה הבוקר, יצא רמיקוד מהחדר בריא ושלם ונודע למשך כל שנות שלטונו כרמיקוד, המלך הכוהן. הוא אף שינה את סמלו מהנשר של משפחתו לורד אבן אפור, ומלך שנים רבות על ממלכה שלווה ושקטה שנהנתה מברכת האלים.