תעתועים

תעתועים נירה לוי חכים

ישובה על כיסא העץ בוהה אך לא מסתכלת , הצחוק הצייצני משהו משך את תשומת ליבה.

היא הבחינה באישה שלבשה שמלה ירוקה שעטפה את גזרתה בהידור פשוט.,

עיניה החומות דבש ושערה החום סטור על מצחה היתפזז לשמש אפריל אביבית .

בניגוד מוחלט לתיאורה העדין , היא יכלה לשמוע את דברי התוכחה שדיברה

לאיש שעמד מולה

"אתה פשוט לא קולט " אמרה

"תעשה בדיוק מה שאני אומרת לך, אל תחליט לבד! רטנה

" תמיד אבל תמיד אני זאת שמשלמת את המחיר"

דבריה הביעו בוז כיריקה בפניו , הוא כבש את פניו בעשב , נראה כאובד עשתונות ,

נראה איש שקט, גבו שפוף, הוא לבש מעיל קיצי בהיר ומכנסים כהים.

כבן שלושים נראה מן הסתם בעל כושר ביטוי דל ,פניו התייחדו באף נשרי ועיניים חומות לאות. הוא נזכר את הבעות הקנאה בשעה שהתהלך עימה בין מכריו ,

שקיבל בהסכמה ידידותית ואף התענג עליה.

האושר הקורן הדרך הקשובה ועמוקת הרגש שבה התהלכה עימו.

היא מילאה את כול מכריו באמונה משובבת נפש ונכספת  בנישואיהם המאושרים.

לא פעם שמע כמה כולם מקנאים בו, מברכים אותו על מזלו, מאחלים לו אושר.

שאגתה עליו כי איך הוא מעז לא להקשיב לה החזירה אותו בבת אחת לסיטואציה.

הוא צפה מידי פעם לצדדים לסביבתו במבט חוקר , משפיל את עיניו , ממלמל מילים לעצמו, מנענע את ראשו למילות התוכחה הנשמעות בשצף קצף,

לפתע ללא כול התראה מוקדמת ,הוא מגביה מבטו אליה כמתריס,

הוא נהיה חיוור, ורק עיניו אדומות ,

"פעם אחת ודי" אומר לעצמו כמעודד. עליו לפרוק את האמת , אותה הוא נושא זמן

רב כול כך לבדו!

פעם אחת בהתפרצות בלתי נשלטת מחרידה ...

"סתמי אישה שקרנית וצבועה" צעק  קולו נשמע רם וברור

את ריקה מאהבה וצחיחה מרגש חייה חיי צביעות, די להשפלות "

"עד פה" קבע בציווי

"מרגע זה והילך דברי עם העורך דין, אינני רוצה לראותך אישה דוחה "

הוא עוד הספיק לראות איך עיניה נפקחו כלא מאמינה כשאמר

"שלום ולא להתראות".