חֲלוֹם/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                          11.12.2011

חֲלוֹם/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

עַל הַר תָּלוּל גָּבוֹהַּ וְרָם,

עוֹלֶה וְנָשַׁמְתִּי נֶעֱתֶקֶת.

שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת מִמְּרוֹם הַפִּסְגָּה,

קוֹלוֹת שֶׁקּוֹרְאִים לִי לָלֶכֶת.

נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוֹת

בִּצְעָדִים מְדוּדִים

עוֹלֶה וּמֵטַפֶּס לַשָּׁמַיִם.

בְּמַעֲלֶה הָהָר,

מַלְאָכִים מְלַוִּים,

נוֹשְׂאִים אוֹתִי עַל כַּפַּיִם.

נוֹשְׂאִים אוֹתִי

עַד לְרוּם הַפִּסְגָּה,

מְנִחִים אוֹתִי שָׁם

לְמַעְלָה.

צוֹפֶה מִשָּׁמַיִּם,

עַל אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ.

מְחַפֵּשׂ אֶת הַדֶּרֶךְ

לְמַטָּה.

אֲנִי לֹא  יוֹדֵעַ,

אִם חֲלוֹם אוֹ דִּמְיוֹן.

יוֹרֵד וּמוֹעֵד ,קָם וְנוֹפֵל,

עַד קְצֵה הַמִּדְרוֹן.

"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָהּ,

ה' לִי לֹא אִירָא"

שֶׁבַע נָפַלְתִּי וְקַמְתִּי,

עַד שֶׁעֵינַיִם פִּקַּחְתִּי.

שָׁבוּעַ טוֹב