קצב של מוניטור נשמע ברקע השקט שמסביב. מנסה לחשוב. איפה אני ? בבית חולים מן הסתם. איך? מה קרה?
מנסה לזוז ולא יכול. גופי כבד. מרגיש "קליפ" מחובר לאצבע יד ימין. החבור למוניטור. ראשי כואב כאב עמום. המצח כואב. אגד צמוד כנראה לעין ימין שמכוסה ברובה. צינור יורד מאפי לתוך הקיבה. צינור הנשמה נעוץ בגרוני. אני מחובר לקטטר כמובן.
מנסה להפעיל את גלגלי המוח. איך ? כמה זמן אני "לכוד" וצמוד למכשירים ?
******
היום הראשון בשבוע הוא תמיד יום עמוס ולחוץ במשרד שלי. במיוחד באזור שלי-מחוז יפו שגם כך מלא אירועים פליליים למכביר לאחר סוף שבוע.
השולחן שלי מלא ניירת שעלי לעבור אליה ולהתעדכן בנעשה. דוחות של הפיקודים שלי שעמלו קשות בשבת.
תאונות דרכים, פריצות, ניסיון לרצח וסתם יריות לא מוסברות בשד' ירושלים.
חצי מהניירת כבר נערמה לצד שני כשלפתע חשתי סחרחורת קלה.
'לא שתית מספיק נוזלים היום ! ' חשבתי לעצמי תוך כדי קימה מהשולחן בואכה המטבחון הקטן הצמוד לאחורי משרדי.
'שתי כוסות מים לפחות יעשו את העבודה, ' הרהרתי לעצמי.
אולי אחוש יותר טוב .אשטוף את החמין של שולי . ריח חמין שוב עלה באפי ! נהניתי כל השבת בחברת רוני וסיוון, הבנות שלנו שהצטרפו לארוחה החמה . בילו נעים של שבת סגרירית וגשומה.
הצלחתי לפסוע עוד כשלושה צעדים עד לפתח דלת המטבחון. חשתי שוב סחרחורת, אך חמורה הרבה יותר. רציתי לקרוא לעזרה, אך קולי לא נשמע . הבטתי בידי המעוותות משהו, ותוך שנייה מצאתי עצמי נתקל במשקוף, צונח לעבר השיש הכבד, נחבט ברקתי הימנית חבטה קשה, ועדיין שומע את קול החבטה של גופי הרופס כולו ברצפה הקרה.
ניצב ירמיה, ניצב ירמיה !!" אני מקשיב לקולות סביבי ומרגיש כמו הליכה בלילה אפל , שומע את קול נשימותיי כאורלוגין פועם ולאט לאט מוחי מתרוקן כדממה שבעין הסערה.
*****
רעש חזק של טרטור נשמע ברקע. מרגיש שאני זז. c.t. חולפת במוחי מחשבה. אני באמצע בדיקה. כנראה לקיתי בשטף דם במוח. אלה היו הסימנים ! כמה פעמים קראתי מיילים באינטרנט עם סימנים כאלה לזיהוי !
סחרחורת, קשיים בדיבור, כאב ראש, יובש בפה !
אבל שמעתי קולות לפני שאיבדתי את ההכרה. השעתיים הראשונות לאירוע חשובות ביותר להצלה !!
בודקים לי את מידת הנזק. בטח יש לי שטף דם במוח שמפריע לפעילות הגוף.
"מה המצב פרופסור ? אני שומע קול.
"לא מזהיר !!" מכנס היום ישיבת חירום להחליט על הצעדים שננקוט, עם בכלל!
תנו לו עוד זריקת הרגעה ותחזירו אותו לטיפול נמרץ! הולך לפגוש את המשפחה !"
******
קול בכי חרישי מגיע לאוזני. מישהו אוחז בידי. אני מנסה ללחוץ בחזרה אך איני מצליח כל כך. אולי זיע קל בלבד.
"אימא !" אני שומע את סיוון צועקת.
"חושבת שהרגשתי משהו, תנסי גם את !"
שולי, אהובה שלי ! מנחש מה עובר כרגע במוחך ! מרגיש את ידה ומנסה בכל כוחי ללחוץ את ידה..ולא מצליח הפעם. שומע את בכייה התגבר של שולי ברקע.
"תנו לו מנוחה להיום בבקשה! שובו בבוקר?"
אני שומע קול סימפטי וחביב.
"אולי יחול שפור לקראת מחר בבוקר".
"מתי אתה מסיים את המשמרת? "אני שומע את שולה .
"אל תדאגי, אשאר כל הלילה תורן. אשגיח עליו ואעדכן אותך"
"תודה ! תבורך! "אני שומע את קולה המעודד משהו של שולי."סיוון בואי נשתה משהו חם, מצפה לנו לילה ארוך " !
ושוב שקט.
איני יודע כמה זמן עבר מאז. הכול נראה לי כחלום בלהות בהקיץ. מסתבר שאני שומע כמעט הכול כשאיני מסומם כל כך כדי שלא אפגע באמצעי ההחייאה אך איני מזיז כול אבר והבדיקות שלי אינן טובות. אני עדיין בטיפול נמרץ. מרגיש כמו דג יחיד באקווריום שלא יכול לדבר ולהשמיע קול.
חש תנועה בחדר. שומע כי האינפוזיה מחדשת את טפטופיה ושוקע שוב בערפל שחור ומרגיש כאילו חרב השטן מונחת על צווארי ואינה מרפה!.
*****
חם מאד. אני שרוע על החול החם. מרגיש עקצוצים בגב. משהו זוחל שם. קופץ הצידה וכשאני זז סרטן קטן ממשיך בזחילתו לעבר המים. גלי הים נושקים אל החוף ומשאירים אדווה לבנבנה לרגלי.
'רעיון טוב,' אני אומר לעצמי. 'מים קרירים זה מה שאני צריך כרגע'.קם ומתנער, מנער גם את המגבת בחוזקה ומניח על הכסא נוח. פורץ בריצה קלה לתוך המים. רץ , מקפץ לתוך הגלים הגבוהים, מתחיל לשחות יותר לעומק, בכוח רב, מנסה ונאבק בהם..
"אבא, אבא, תנסה ללחוץ לי את היד" אני שומע במעומעם את קולה של סיוון מעיר אותי מהחלום.
"בבקשה, בבקשה אבא ! " היא חוזרת.
"סיוון" אני שומע קול סמכותי של גבר.
"עברו כבר שלשה שבועות ואין תגובה . תחשבי על מה שדברנו." הקול מוסיף בנימה פייסנית ומרגיעה.
"אין לי ספק שהוא יכול להזיז אצבע, ואולי אפילו שומע אותי ! בבקשה, תן לו הזדמנות ! בבקשה ! "
אני שומע את בכייה התגבר של בתי הצעירה.
"נדבר מחר שוב לאחר הבדיקות הנוספות." הוא עונה לה.
ידה של סיוון מחבקת את ידי ואינה מרפה.
"דר' סעיד טוב שאתה פה, אני כל כך שמחה !" אני שומע את סיוון מעודדת מעט יותר.
"מה דעתך, דר' ? שואלת שוב סיוון בקול רווי דמעות .
"צריך להפחית את כמות חומרי ההרדמה" הוא משיב בהחלטיות .
"אם חלה הטבה אולי כשיהיה יותר ערני יוכל להראות סימני חיים. אוכל להציע לפרפ' לנסות בקרוב " מאשר דר' סעיד.
אני מרגיש כי פעימת הלב שלי גוברת- רוצה לתלוש את כל הצינורות מגופי אך איני יכול- נרדם כעת ביתר שלווה. מישהו חושב על אפשרות אחרת חוץ מלנתק אותי מהמכשירים ולהכריז על מותי לאחר המהלך.
*****
ריח של בושם. מריח ריח של בושם מוכר. "מונטנה". נזכר בבקבוק הכחלחל המעוות של הבושם שקניתי לשולי ליום הולדתה האחרון-ביצורו של קלוד מונטנה שאהוב על שנינו.
מחליק את ידי ללטף ולחוש את עורה הרך כעורו של תינוק..ידי ממשיכה לעבר גבעת שדיה הרכות..
כאב די חד מעיר אותי שוב מחלום המתוק בריח "מונטנה". תולשים לי את התפרים מתוך הפצע שמעל הגבה הימנית. איסנסטינגטיבית אני מנסה להזיז את יד ימין- ומצליח מעט! מסיט אותה לכוון הזונדה, ומושך ! אך, איו הקלה!! נוגע בטורבו ומושך ! אך איזה אוויר אני נושם בכוחות עצמי ! מלא ריח תרופות שתמיד תיעבתי!
מנסה לפקוח עיניים, ולהגיד איזו מילה! להשמיע קול ! יוצאת לי הברה לא ברורה לגמרי וצרודה! כמובן שהמכשירים משמיעים קולות אזעקה והצוות מוזעק במהירות .
"ברוך שובך !" מברך אותי דר' סעיד – בחור נאה בשנות השלושים המוקדמות לחייו ,
"אתה נושם לבדך ובקרוב נקווה שתוכל לדבר ! לאט לאט, בלי בהלה! הולך לקרוא לסיוון שיושבת בקפיטריה! "
ויוצא כולו מלא גאוות טווס.אני עדיין חלש אך מרגיש ברקיע השביעי ושיכור ולא מיין, כמובן!
תודה לך אלוהים שנתת לי סימן ואות ! לא עוד עבודה מפרכת סביב השעון. שלושים שנה ומעלה מחיי הקדשתי לעבודה במשטרת ישראל. זה הזמן לפרוש בכבוד.
לגעת ביופי של היקום, לשמוע צליל מיתרים מתוק , להריח ריח הדרים ולשתות יין כרמים ענוג..
