הקדמת המחבר
הריני מנסה לתאר בקצרה ובהומור קל את חייו של חנון מצוי ואמיתי בהם היכריות רבות עם נשים ומספר רב של פגישות עוורות. עצור רגשית, בתול עד גיל מבוגר יחסית שמנסה להתקדם בכוח הרצון ולהשתנות ולהסתגל לחיי אהבה הוירטואלית טכנולוגית שגם אליה הגעתי כמובן שנות ה-2000 של המאה הנוכחית.
אני גבר בגובה ממוצע ,170 ס'מ גובה. לא שמן, די רזה. די נאה, בהיר עיניים, כחולות למען הדיוק. שערותיי הנותרות הפכו לבן טבעי . ללא כל שיפורי צבע שכבר אין לי מהטבע. לבן בוהק. גם על אלה אני אסיר תודה. עדיין שווה מבט שני.
טרם איתרתי לעצמי סופית את הסיבות לדפוס הבררנות , החשדנות וההימנעות מחברות אינטימית עם נשים.
תולה יותר מידי את האשם ב מסגרת הבית הפולני שלי בה הייתה האם דומיננטית והאב מופנם ורגיש מאד .{תרוץ שקל לי לשאת ולתלות את חולשותיי בו}.
כחנון אמיתי שתמיד צמוד לתחביבי הקריאה והלימוד שלי שכמובן הוסיפה לסטיגמה והמופנות שלי. {בוגר טכניון, מהנדס, תואר שני, ועוד תארים אחרים בהמשך}.
בתקופה שבין התיכון והצבא הייתי נער בתול וביישן מאד.
לביתנו הגיע לביקור בן-דודי האמריקאי וסדרנו לו שהות בקבוץ בצפון. בנוסף להיותו נאה למראה היה בעל ניסיון רב עם נשים, רודף שמלות ללא לאות ומעצורים.
החל לחלוק איתי את סיפורי חיזורי הזימה שלו שבהם הצליח בין חליבת הפרות וקטיף התפוחים בקבוץ.
כשניסה לשתף אותי באורגיה שארגן, הבין לפי התנהגותי כמה עצור וחסום אני והחליט להעביר אותי קצת שעורים פרטיים כדי "להציל" את כבוד המשפחה. אין ספק שזה היה "סיוע" חשוב לביישן קפוא כמוני.המשכתי במסלול הלימונים שלי.
לב שבור
התגייסתי לצה'ל. לאחר "שעורי התיאוריה" אצל בן-דודי החלטתי שלא אסיים את שרותי ב ת ו ל ויהי מה. התנדבתי אמנם לחיל קרבי אך עקב מחלת האסטמה שלי הורידו לי פרופיל והוצבתי בבסיס במרכז הארץ.
לאחר תקופה מסוימת מצאתי את עצמי נמשך לקצינה בגילי. חש געגועים ורגשות הערצה, ואפילו נקרא לזה אהבה..
לראשונה חשתי רגשות מהם. הייתי ברקיע השביעי ואפילו ניגון פעמונים מלטף נוגן לו תדיר במוחי.
ניסיתי להרשים ולחזר אחריה ולא הייתי היחיד. עד היום אני מתגעגע לאותם פרפורי בטן והשירה בלב שחשתי אז .
הייתי כל כך שקוע ברוממות נפש שיום אחד הסתבנתי במשחת שניים במקום סבון.לא מאחל לאף אחד אירוע כזה.ממש לא נעים.
כנראה עשיתי טעויות רבות בהמשך החיזור. בסוף תקופת שירותי בבסיס היא קראה לי לחדרה והבהירה לי כי מכל מחזריה מצאתי חן בעיניה ביותר ותשמח להמשך הקשר בינינו.
הייתי בהלם. גם מעצם הפניה וגם עדיין שבור ועייף מהניסיונות שלא צלחו, לדעתי לפחות. נ ס ו גו ת י .
צעד מטורף והחמצה רצינית . אחת מיני רבות שהחמצתי. חשתי כעץ נבול.
עברתי לבסיס אחר ולא שמעתי ממנה עוד. ניסיתי לשכנע את עצמי שזה היה ניסיון פרידה ממני ברוח טובה ונעימה בלבד.
חשתי צביטה בלב בכל פעם ששמועות הגיעו אלי על הצלחתה בקרירה שבחרה לעצמה.
לפני מספר שנים {כ-30 שנה ויותר} בצאתי מהמכונית שלי עצרה לידי מכונית באמצע הכביש והנהגת שאלה:
"האם אתה יואב מהבסיס? "
ואז נזכרתי בה. פרפורי הלב והבטן ואותן תחושות של יין כרמים מתוק שהדחקתי אז של אהבת אמת בצבצו להם בחוזקה.
היא יצאה מהרכב ולראשונה בחיינו התחבקנו ושוחחנו ארוכות . נדהמה לשמוע את הצהרתי שנותרתי רווק.
"זה לא מגיע לך ! "אמרה בכאב לב מופגן.
התרגשתי עד דמעות . גודל הטעות הודגש ביתר שאת. היא מסרה לי פתק עם כתובתה. לא יכולתי להתאפק. נסעתי במועד מאוחר יותר לפגוש את בעלה וארבעת ילדיה.
הרעפתי עליה המון מילות חיבה ואהדה , כשבעלה מלווה אותי בהחלטיות לדלת ונפרד ממני לשלום. כנראה הגזמתי. הייתי שקוף מידי.
לא חוויתי עוד חוויה כה עמוקה עד היום ולמדתי שהסיכוי קלוש למדי ואולי כדאי לי להתפשר על מנת להקים משפחה. הרגשתי הלום עצבות –כעץ בקרחת יער...
"הבל היופי ושקר החן"
חולשה רצינית שלי בנושא הייתה אשליית המשיכה ליופי ודגש על מראה ומשיכה פיסית. חבר ילדות שלי שעיתוני "פלייבוי" היו במשגת ידיו {אביו היה סוכן העיתון בארץ} השאיל לי אותם לקריאה. היות ונערות האמצע היו אז וגם היום מודל יופי נשגב ולא הבנתי שזאת לא המציאות תמיד. יש גם נשים אחרות שאינן נראות נערות האמצע בדיוק אך שוות הצצה פנימה..{תרתי משמע}.
גרתי שנים רבות לרגלי הר הכרמל . אחת השכנות שלי הייתה מיפיפיות העיר ואולי אף בכל הארץ. מידי בוקר ארבתי לה בצאתה מהבית להציץ בה. אחד החברי "דאג" לעדכן אותי בסיפורים דמיוניים על "ביצועיה" כדי שאתעורר מרבצי ואצא לפעולה.
הוא הציע שאתלווה אליו למקום עבודתה ואתרשם ממנה יותר מקרוב. נפעמתי מיופייה המיוחד והכרתי גם את חיוניותה ולבביותה. נדיר ליפיפיות כאלה. לאחר מספר ימים החבר נסע ללימודים בעיר אחרת והחלטתי לנצל את ההזדמנות ולנסות מזלי . ארבתי לה שוב. ו"נתקלתי" בה ושוחחנו הזמנתיה לתיאטרון והיא סירבה בנימוס.
ארבתי לה שוב, ליוותי אותה והצעתי לה לסור לביתי {הורי יצאו באותו ערב}. היא סירבה שוב. למחרת בערב ראיתי רכב מפואר מתקרב לביתה והיא נכנסה לתוכו. הבנתי שהיא מחוזרת על ידי גבר עשיר מבוגר ממנה בשנים רבות אותו הכרתי היטב. מה לה ולסטודנט תפרן שעדיין גר עם הוריו..
לפני מספר שנים { לאחר כ- 30 שנה בערך} שוב נתקלתי בה באירוע חברתי גדול שהוא. גרושה פעמיים עם שני ילדים. הפעם מבטה הבטיח לי שלא תסרב לפגישה. החלפנו חוויות מהעבר כשהיינו צעירים והיא הייתה מאד יפה. הדגשתי את העבר. רציתי לחוות את הנקמה המתוקה ושוב לסגור מעגל. עדין הרגשתי את חיי כחלל שקוף חסר טעם ובודד מאד , מתוסכל לעין ערוך.
ואולי היופי והחן בעיני המתבונן ?
באמצע שנות השבעים עברתי במסגרת עבודתי לגור בדנמרק. חשבתי ששם, בארצות סקנדינביה השגת המין המזדמן קלה יותר ומשם תצמח לי הישועה. אנו סוחבים איתנו את החסמים והתסכולים לכל מקום בעולם בו נהיה. רגשות כאלה לא מתפוגגים גם בסביבה מתירנית.
התיידדתי עם בחור גרמני ששהה שם וסיים לימודיו . הוא גר בהמבורג והזמין אותי אליו לאחד מסופי השבוע הארוכים. טיילתי שם והתלבטתי האם כדאי לסיים את היום באחד מבתי הזונות הרבים החוקיים .
אופיי הרגיש והרקע ממנו באתי הקשה עלי לעמוד בלחץ ולקיים יחסים עם אישה אשר עשרות אחרים חדרו לגופה באותו יום, אבל בהמבורג היה קצת קשה לעמוד בפיתוי ובעומס היפיפיות הרבות שהציעו את מרכולתן . ולבסוף בחרתי בבלונדינית מהממת שלקחה אותי לחדרה באחד מבתי המלון המפוארים באזור.
אך הגענו לחדר וכשאני כבר במערומיי והבלונדינית משילה את בגדיה ואני מוצא את עצמי בוהה בה חסר נשימה ועל סף עילפון.
וודאי כבר ניחשתם: גבר ולא גברת...
"בוא לכאן ! " היא/הוא מצווה עלי.
ברוב תושייה כשאיני מודע למעשי בדיוק התלבשתי במהירות ועטתי למסדרון כל עוד רוחי בי . הבלונדינית רודפת/רודף אחרי בצעקות וקללות בגרמנית , כאלה ששמעתם רק בסרטי "סטאלג" וסרטים על השואה.
אני בן לניצולי שואה שמשפחתם הוכחדה כמעט כולה. הרגשתי מושפל עד עפר כשמהדהד בי המשפט הידוע "אלוהים נותן אגוזים לחסרי שיניים ודייסות מעופשות למי שיש לו ,!!!
הצלחתי להגיע לרחוב הראשי באותו רובע ידוע ומיד עליתי לרכבת חזרה לדנמרק.
"למה זה מגיע לי?" זעקתי לאלוהים ,
"למה מבחר הבחינות האלה? האם זה סימן?"
בזה החלטתי כי תמה משיכתי לנשים זרות שלא מעמינו.
מהמצוקה לישועה והמשך התקווה
על סף גיל עשרים ושמונה עברתי לעבוד בחברה גדולה למיזוג אוויר. באחד הימים ספר לי אחד הטכנאים בחברה על מפגש מרתק שאתרע לו עם אישה בשנות השלושים שקבלה אותו בצורה חמה ומבטיחה לביתה. סוג של נימפומנית ממש. סמכתי על הבחור שלא ספר סיפורי בדותות מהסוג של "הבה נרוץ נספר לחבר'ה" .
לקחתי את כתובתה וצלצלתי והצגתי את עצמי כמהנדס החברה {שהיה נכון..} שבא לבדוק את עבודת הטכנאי כבקורת איכות של החברה.
היא הסכימה מיד כמובן. כשפתחה לי את הדלת זיהיתי אותה כשכנה שלי מהעבר בחיפה. גם היא זיהתה אך שתקה. גוף ומראה לא רע. נזכרתי בנדר שנדרתי! חסל סדר שלימות במראה! מי שמסכימה ברוכה הבאה!!
פותר את הבעיה מיד ולאלתר! לפי מבטיה הבנתי כי רגע הישועה קרב. לאחר כוס קפה אחת מיהרתי לחדר השינה והיא אחרי מוכנה לפעולה !
ואז החלה לגאול אותי מיסורי הממושכים שקרו באשמתי זה שנים רבות. היא אכן הצדיקה את כל תיאורי והמלצות הטכנאי. מעט מאד נשים עשו עימי חסד כמוה ! אלוהים סוף סוף נזכר בי ושעה לתפילותיי...
מוקדם בבוקר עזבתי את דירתה עם שיר בלב :
I am a man, yes, I am a man……
למחרת הזמנתיה לארוחת ערב מפוארת. גיליתי לה את סודי. להפתעתי כי רבה הביעה את רצונה להמשך קשר עימי אך אני שוב עשיתי טעות גסה . במקום למצות את הקשר החלטתי לעצמי כי עלי להעשיר את הניסיון המיני שלי עם עוד נשים ולכסות את שנות המחסור.
בהחלטה זו גזרתי על עצמי דין הרווקות הנצחית. {עוד תרוץ ! }
" באין ציפור שיר – כל נקבה היא זמיר "
ברוח פתגם זה הצורך הוא המצאה וגם אבי הפשרה. בעיה עיקרית בדרך הקשה של היכרויות היא ציפיות .{שיש רק על כריות, כידוע} כבר בשיחה טלפונית יש לך בראש דמות וירטואלית שאף פעם אינה מתאימה למציאות בשטח.
זהו מנגנון פסיכולוגי שאינו ניתן לשליטה לכן רצוי לבקש תמונה מראש. התשובות המחמקות כמו "אין לי כרגע" "לא יודעת לשלוח" ודוגמותיהן מעידות בדרך כלל על פגם רציני.
זכורות לי פגישות כאלה קיצוניות באמצע שנות השמונים לפני עידן האינטרנט. כמכור רציני ערכתי שבת אחת סדרת פגישות בקצב של אחת לשעה. הרגשתי כמו ראיונות עבודה. פגישות מדכאות כאלה איני זוכר מימי. המוזרות והתימהוניות ביותר הגיעו אלי בריכוז נוראי. ראש ממשלתנו ז"ל גולדה הייתה מכנה זאת במילה אחת " מזעזע" .
כיון שהייתי בתקופת "יובש" וחשתי מורעב מינית, החלטתי שאני הולך על האחרונה שתגיע בכל מצב.
האחרונה שהגיעה הייתה מה שנקרא:
"אלוהים רצה להעניש אותי והצליח". גוצה. מכוערת. ממש אסון טבע.
אבל אני נחוש ועקשן. מצאנו את עצמנו במיטתי לאחר כוס קפה בבית הקפה הסמוך. לא ממש סבלתי אפשר לומר. הרגשתי טוב כי הענקתי לה חוויה שלא חוותה זה זמן רב.
התגלתה כאישה עדינה ונחמדה שמראיה היה לה לרועץ. המשכנו בקשר כמעט שנה. די ממושך מבחינתי.
כרגיל קטעתי אותו בשל התסבוכת הרגשית שלי ברווק מזדקן. ברגע שרגעי התחייבות מתקרבים אני בורח{ ניסוח הבעיה לפעמים חשוב יותר מפתרונה}.
גם הסביבה הקרובה שלי רמזה לי רמזים עבים על "הטעם הרע" שלי. למרות שכבר למדתי את הכלל שאין להקשיב לאף אחד אלא רק לאינטואיציה הפנימית שלך. אף אחד לא יחיה את חייך אלא אתה בלבד...
לשמחתי הרבה ראיתיה כעבור כמה שנים עם בן-זוג. בליבי איחלתי לה את כל האושר בעולם...
באה לי אז גם התובנה ממערכת זו כי כשאתה מקיים קשר ארוך, זה הרבה יותר מספק בהרבה מובנים מיחסים קצרים ומזדמנים.
והייתי לה כריח אביב בפרדס הדרים...
עקרונית אני מאד אוהב ומעריך נשים שמתקשרות אלי ביוזמתן. חלק גדול מהן עדיין שמרניות למרות הקדמה ורבות מהן נשארות בגפן כי אינן מיומנות באומנות החיזור אחרי הגבר.
גלוי יוזמה זכור לי מתקופת שנות התשעים. אישה מהדרום התקשרה אלי עקב המלצה של חברה שנהנתה איתי. לא שאלתי ולא חקרתי יותר מדי.
הגיעה לאזור המרכז והזמנתיה לבית קפה יוקרתי. בינונית לגמרי בסולם שלי. לא יפה וגם לא מכוערת קיצונית אך עדינה ומנומסת. שלמה חצי חשבון בבית הקפה.{ שלא כמו כל החצופות שמלאות דרישות כרימון}. גננת כבת ארבעים ועדיין בתולה {דה ז'ה וו }.
חברתה ספרה לה על לילה מענג איתי והיא חשבה שאני מתאים "לפתור" את בעייתה.
הרגשתי בכך מחמאה אדירה. חשתי רוממות רוח וגאווה על כי הפכתי מרמת מתלמד למלמד. הזדהיתי איתה כמובן ולא חיטטתי בסיבותיה . החלטתי להתגייס למשימה הקדושה. נפגשנו בביתה מספר פעמים עד שהחליטה שהיא מוכנה למעשה האהבה. הייתי עדין ומתחשב כפי שלימדו אותי מורותיי מהעבר שהיו כמר מספר רב למדי. ראיתי במעשה גמילות חסדים, ושיא הגבריות.
המרחק הפיסי היה רב וכמובן הפסקתי את הקשר.
תמיד שמחתי לעזור לנשים ולתרום במעט יכולתי כמי שחווה חוויה כזו שגזלה ממנו חלק מחדוות הנעורים.
"הליכה בערפל"
בניו-יורק התפרסמה מסעדה מיוחדת שבה נפגשים אנשים לפגישות והכריות בחושך מוחלט. מקום מלא תהילה והצלחה.
פגישה עיוורת היא מין סוג של חוויה דומה. יצירת דמות במוחך שכמובן אף פעם לא תואמת מציאות. זכורה לי פגישה דומה מלאה מסתורין מסוג זה.
בשיחת היכרות ראשונה אחרי " ספר על עצמך" " ומה הם התחביבים שלך" וכאלה, אמרה:
"נכסה את עינינו במטפחת לפני הכניסה לדירה שלי נכנס למיטה, ורק אז נסיר את הכסויים"
נשמע לי טוב. הלכתי על זה.
ממש לפני הכניסה לדירה המרובעות שבאופיי לא נתנה לי מנוח. כשהיא פתחה בעיניים מכוסות גיליתי לה מיד ברוב יושרי כי שלי גלויות ולא עמדתי בתנאי ההסכם.
ובחכמה. היא נראתה "כפצצה לאחר הפגזה" וכנראה הציעה את הפגישה בצורה זו כלמודת ניסיונות כושלים מפגישות רגילות.
למרות זאת אירחה אותי יפה והציעה כי נמשיך את הקשר דווקא כי הייתי ישר וכנה והתוודיתי ברגע הנכון.
אבל אני לא יכולתי לשכוח את הפתגם הידוע :
"בפני עיוור לא תעמיד מכשול.." והפירוש מובן. פרשתי משם ולא שמרתי על קשר.
אין קרוב משכן טוב..
כאדם רגיש הנמנע מפגיעה באנשים נשים בפרט אני משתדל לא להיקלע למצבים בהם אתקל בבת-זוג לשעבר ממני נפרדתי בעבר במקום עבודה, או בשכנות.
אך ברבות השנים כשהיצע הנשים ירד הפרתי מגבלה זו וניסיתי לנצל גם הזדמניות כאלה.
השכנה שיום אחד המצבר שלה שבק התקבלה בברכה וקבלה עזרה כשאחר מילוי המצבר שלה הודתה לי בחיוך מקסים. נתקלתי בה שוב והיא הייתה רשמית לגמרי. גם הזמנה שלי לארוחת ערב נתקלה בסירוב מנומס.
חשתי כי הרושם הראשון שלי היה מוטעה. ואכן כעבור יום ראיתיה יוצאת עם שכן אחר שהתגרש לא מזמן.
צריך לקרוא היטב את שפת הגוף של אולי היא מסרבת כי יש לה אופציה אחרת שנראית לה יותר טובה מאשר רווק מזדקן. המחשבה היא שיש לו משהו דפוק ויש נשים שפוסלות אותו על הסף. עדיף להן גרושים או אלמנים כי הן חוששות שיכולות הוותרנות וחיים משותפים יהיו מסובכים יותר מאשר עם האחרים.
שכנה אחרת נשואה ויפה מאד העבירה לי מסרים ברורים ולא מטעים בכלל. תלתה כביסה מול חלוני בלבוש מינימליסטי. לאחר מקלחת הסתובבה ערומה ומשקיפה עלי –מרפסת מול מרפסת מנסה ללכוד את מבטי.
חששתי מקנאתו הוודאית של בעלה הרוסי שהתנשא לגובה שני מטרים בערך ובחרתי להתפעל מיופייה מרחוק בלבד.
מומלץ לעבור קורס לקריאת שפת הגוף. אפשר ללמוד הרבה על צורת החיזור וההגבה בדרך זו לחסוך הרבה מפחי נפש ותסכולים מיותרים.
המטפס על עץ גבוהה סופו ליפול ...
למרות שנדרתי נדר להיגמל ממשיכה לנשים מצודדות מאד וכך להימנע מאכזבות לא תמיד עמדתי בכך. תמיד חזרתי "עם הזנב בין הרגליים" מלקק את פצעי לקרקע המוצקה. האמיתית.
זכורני כי בסוף שנות התשעים שנכנסתי למשרד נסיעות של ידידה לרכוש כרטיס לארה"ב.
" מי היא היפיפייה המהממת הזו"? שאלתי את ידידתי,
"אם היא מצטרפת אלי, קונה לה מיד כרטיס !"
הבחורה חייכה וסירבה כמובן.
"אינך מזהה ? זוהי יעל אבקסיס הדוגמנית/שחקנית! " התפלאה ידידתי על בורותי בנבכי הבוהמה.
מסתבר שלא הכרתי.ועדיין לא..
כשחזרתי הטיול חניתי בפריז. טיילתי באזור מלון "ריץ" ונתקלתי בהתקהלות גדולה.שאלתי אחד והעוברים ושבים מה קרה.
"מדונה מגיעה למלון !" הסביר לי.
לפני שהספקתי "לעכל" את הידיעה המשמחת נפתחה לידי דלת של לימוזינה מפוארת , וכבודה הבלונדית המפורסמת ממש "התחככה" בי.
"אני רווק ישראלי ופנוי, אם את מעוניינת ! " הספקתי ללחוש לאוזנה בלי להתבלבל..
{באנגלית צחה..}
קבלתי חיוך מנומס ותו לא... מופסדת...
גם טלפון לזמרת מפורסמת שהתגרשה לא נשא פרי. ומשוררת /סופרת שבחנה אותי האם כל יצירותיה ידועות לי סירבה להיפגש איתי.
שוב ושוב נפלתי מכשול לרדיפה אחרי הבל היופי ונפלתי נפילה לא רכה. ישר למציאות.
" אהבה לא נקנית בכסף ..."
בזמן שהותי בארה"ב התגוררתי בדירת חבר אמריקאי בלוס אנג'לס.
באחד הערבים הזמין אותי למועדון לחברים בלבד {לא עליזים} בהוליווד. נכנסנו לאולם שבמרכזו בריכת בוץ ומסביב מין אצטדיון קטן שמלא גברים.
מלצריות בלבוש מינימאלי שכל אחת מתאימה לירחון "פלייבוי" ורקדניות רוקדות צמודות לעמודים.
חלקן מתאבקות בבריכת הבוץ כשהגברים מעודדים ומהמרים על המנצחות בתחרות בתחרויות.
המנצחות מתיישבות על ברכי הגברים המעודדים וגם עלי "נחתה" אחת מהן.
חברי רמז לי לתת לה סכום כסף וככל שיגדל הסכום היא תרחיק לכת בליטופיה. כאן התחילה מלאכת המוחות. מי יהיה יותר פראייר בינינו.
ניסיתי לקבל מקסימום במינימום כסף.{סתם חסכן מאד..}.אבל מסתבר שהבחורה בעלת ניסיון רב ממני. בעשירייה של דולרים זה הסתכם בליטופי חזה וגב. החבר רמז לי לתת עוד...ככל שנתתי מעט יותר, העניקה מחסיה עוד פחות. וכך הותירה אותי עם מלוא תאוותי ועם כיס מרוקן. מי שמנסה כל הזמן לא לצאת פראייר יוצא הכי פראייר מכולם ! לפחות התנחמתי בעובדה שנערת אמצע ליטפה אותי דקות ארוכות..
באופן עקרוני נשים שמנסות שיטה "זנותית" כזו נותנות "אור ירוק"- לבסוף משאירות גבר כואב וכועס!
לשקר יש רגליים...
האינטרנט שפרץ לחיינו הגביר את תופעת השקרים שאין להם גבולות. החל מגיל, מצב משפחתי תמונה כוזבת או אחת מימי הפלמ"ח בערך. כרטיסי אתרי ההיכרות מלאים בהם עד חורמה. גם היותי רווק מעל גיל 50 מרתיע נשים רבות מפניה אלי או מענה לפניותיי שלי אליהן.
אחת הפגישות המביכות ביותר הייתה מפגש עם אישה כבת 40 בערך שהציגה עצמה גרושה עם ילד. די מצאנו חן זה בעיני זו וקבענו בדירתי. הייתה פגישה די נעימה.
כעבור יומיים קבענו אצלה וראיתי ילד כבן עשר. אז גלתה כי היא אם חד הורית. כעבור שבוע ראיתי שני ילדים שניהם מאבות שונים. ודאי ניחשתם: הביקור השלישי "הוליד" עוד ילד מאב אחר. לאחר שתיקה מצידי התקשרה ו"הקדימה תרופה למכה" וספרה כי חזרת לקשר עם אחד האבות. הרבה נשים משתמשות בתירוצים שונים להקדים את הדחייה
במיוחד תווית של "אות קיין" שמוטבעת לרווק הבוגר. ניסיון חיים וכן תוחלת החיים שגדלה לא משפיעים. גם גיל זה ראוי להתייחסות הוגנת ופסילה אינה מוצדקת בעיני ובוודאי לא לגבי.
עוד מוזרויות ואירועים מצחיקים/דוחים קרו לי לא מעט. כמו אותה מנתחת מערכות רוסיה שעבדה כפועלת ניקיון לעת מצוא. חסתי עליה והזמנתיה לארוחה דשנה במסעדה טובה. תוך כדי שיחת חולין ניסיתי לדלות ממנה מידע על ניתוח מערכות – לא היה לה צל של מושג בנושא.
ניסיתי לפחות "להשלים" את הערב במיטה. בעודי מתכוונן לעבר המטרה הנכספת היא אומרת לי במבטא רוסי כבד:
"רק רגע, פותחת תיק בבקשה !" ומוציאה שמן סיכה מיוחד ל...המשך.
הייתי מלא הפתעה וכל מאוויי היו כלא היו...
המכשלה העיקרית היא "אשליית הנסיך/נסיכה שמחכים לך מעבר לפינה כמות הכרטיסים באתרים יוצרת אשליה של אין סוף אפשרויות , ולא כן היא !
יש למצות כל קשר הגיוני כי אם לא, הבדידות היא מנת חלקך. !!
"ועדיין לא פרצה האהבה...
ממרומי גילי המבוגר {כמעט ששים..} למדתי כי מה שהתאים פעם אינו מתאים כעת יותר. הביולוגיה עשתה את שלה ומספר הפונות אלי קטן מאד. נשים צעירות ויפות הפכו בשבילי" נרות חנוכה " בלבד. להתבונן ו"לאכול את הלב" .האהבה נועדה לכל גיל וגם תאוות הבשרים שולטת בנו עדיין לא רע. לאחר כל השנים והניסיון למדתי ואימצתי כמה מסרים:
היכולת לשנות דפוסי התנהגות. להתגבר על מעצורים ולחזק את האני העצמי שלך חשובים ביותר.
לנסות ליצור קשר בצורה טבעית ולהשתדל להימנע מפגישות עיוורות דרך האינטרנט, צ'טים ודומיהם.
אפשר לנסות חוגים, טיולי פנויים/פנויות, קורסים וכד' המאפשרים היכרות טבעית.
לא להיתפס למודלים ואידיאלים רומנטיים להיות מציאותיים ולאהוב מה שיש. 7אך רק בטבלת פשרה מסוימת.
החשוב אולי מכולם הוא לא לשקר ולא לנצל בחוסר הגינות אלא להיות אמיתיים והוגנים בדרך לאהבה. השנים האחרונות מנסה ליצור נערכות וקשרים ארוכים ולהימנע החוויות שחוויתי בעבר סערה לתוך מערבולת האהבה." . אופטימי להחריד ועדיין חושב כי האהבה היא "סם החיים" ומלא תקווה " להיסחף במעגל האהבה.
