כמה אנשים אדם צריך להכיר על מנת להתוודע אל תושבי העולם כולו?
"שש דרגות של הפרדה" הוא מושג בתפישה הפופולארית של מדעי החברה המתאר את הרעיון לפיו כל שני אנשים בעולם מקושרים ביניהם על ידי חמישה אנשים אחרים לכל היותר. זהו מקרה פרטי של תופעת העולם הקטן - התופעה המשוערת שבעולם המודרני ישנה שרשרת קצרה של מתווכים המקשרת בין כל שני אנשים בעולם.
פרק 1- תחנת הרכבת
צעקות רמות בשפה הרוסית ניחתו על ראשה של ג'ולי שעה שעשתה דרכה, יחד עם חברת ילדות, אל עבר רציף 2 של תחנת הרכבת בעיר הדרומית "ירוקים".
ג'ולי בדיוק סיימה ביקור נעים של סופשבוע בבית אימה והתכוונה לנסוע אל מרכז הארץ לבצע את סידוריה השוטפים.
ג'ולי התעלמה מה"התקפה" והשתדלה להשרות תחושת שליטה על מנת שיניחו כי היא קורבן למחלה מקבוצת המחלות הפסיכוטיות. היא שמרה על קצב צעידה קבוע מאחר ולא רצתה לאחר את הרכבת.
היא חצתה את שדרת הפרחים המעוצבת שקישטה בכחול בוהק את צידי מסלול הליכתה בזכות פריחת הדרדר הכחול.
חפזונה הרב לא הפריע לג'ולי לרענן את זיכרונה של חברתה בתמצית פרטיה האוטוביוגראפיים ו- 2החברות שקעו בדיאלוג ביוגראפי שהעביר להן זמן וסגר פערי ידע.
החברה קיבלה מהשיחה בעיקר תזכורת על כך שג'ולי אישה דעתנית וממוקדת מטרה, שיודעת לדלג בקלות על פני המכשולים וג'ולי לא ממש הקשיבה להגיגיה של חברתה.
משק כנפיים קולני איים לפתע מאחורה על אוזניה של ג'ולי וגרם לה לסובב את ראשה.
להפתעתה היא לא הצליחה לחזות בדאיית ציפור כבדה אף לא במעופה הקליל של איזושהי ציפור שיר קטנה.
מקור הרעש נעלם מעיניה וגם החברה "התאדתה" בפתאומיות.
ג'ולי משכה בכתפיה ונכנסה לקרון.
אני כבר הייתי ישוב במקומי ,סוקר את הנכנסים ולאור זאת עלה בידיי לזכות במנוד ראש מלווה בחיוך ידידותי מייד משזיהתה אותי.
היא התקרבה ואני ציפיתי כי תשב לידי אלא שהיא פלטה מספר מילות נימוסים כגון: "מה שלומך אברהם , מה שלום המשפחה? " ומבלי להמתין החלה ללכת הלאה על מנת לתפוס מקום בחלק אחר של הקרון.
שיערתי כי העובדה שאני בחור חרדי, התכתבה אצלה עם איסור עירוב ולכן היא לא רצתה להביך אותי .
ג'ולי לא הייתה מודעת לתהליך שהתחלתי.
גמרתי אומר להתגבר על ביישנותי וגמגמתי בשקט:"מה שלומך?" ג'ולי עצרה וענתה:" מצוין, בסדר גמור" , משהו בשפת הגוף שלי , למרות שהייתי עטוי שחורים של דוסים, סימן לה כנראה שה"עירוב" מותר והיא התיישבה, מפגינה סקרנות.
הנופים המתחלפים הנשקפים בחלון הרכבת היו מפעימים את ליבי כל פעם מחדש אולם הפעם לא חשתי בהם ומה שהפעים אותי היה עצם נוכחותה של אישה בקרבתי, אף אם בנסיבות של פגישה מקרית ברכבת.
ג'ולי התיישבה מולי, משעינה ידה האחת על השולחן הקטן המפריד בינינו ולאט לאט התפתחה לה שיחה שככל שהתארכה קיבלה יותר צביון של מונולוג כאשר הדובר העיקרי הוא אני וג'ולי ,לבד מהנהונים קצרים, מפגינה בעיקר יכולת האזנה.
סיפרתי לג'ולי כי:" אני כל הזמן מתלבט כיצד ליידע את חברי השבט, הכולל את בני משפחתי הענפה, בנוגע לתכנית לצאת בשאלה ".
תיארתי באוזניה ש:" אני נמצא על דרך חתחתים, אני מנסה להסתייע בעמותת הל"ל על מנת להפוך לחרדי לשעבר, להתגייס לצהל ובעתיד להירשם ללימודים אקדמאים... יש לי פחדים קיומיים לצד תקוות... את יודעת ששבת אחת עליתי למונית ומאוד הופתעתי לגלות שהשמיים לא נפלו!?".
"בן כמה אתה"? שאלה גולי, "בן 21" "איפה אתם גרים כיום"? " בקרית גבריאל, בחסידות קרעטשנף אבל כנראה שהיום היה היום האחרון שלי איתם"
חשתי כי אוכל לתת אמון הן ביכולתה של ג'ולי לשמור על תוכן השיחה חסוי, הן ביכולתה לספק לי טיפים טובים באשר למטרותיי החדשות בחיים .
הוספתי פרטים ,שאולי עדיף היה שאשמור לעצמי, על כוונה, לנסות להוכיח לעצמי את עובדת קיומה של השכינה.
אפילו פתחתי דף בספר הקטן שבכיסי וממנו ציטטתי לג'ולי כי:"עוד זהירות הרבה צריך ליקח האדם לעצמו לעשות שתהיה שכינה דבקה עמו ולא תיפרד ממנו, והנה האדם בעוד שלא נשא אישה פשיטא שאין עמו שכינה כלל כי עיקר שכינה לאדם מצד הנקבה".
בעקבות המהלך לבשה השיחה בינינו מימד בעייתי משהו משג'ולי התכנסה לפתע, מהורהרת, בתוך עצמה ונראתה לפתע פחות נלהבת לדו שיח.
לא יכולתי להסביר לעצמי מדוע, אך התעלמתי, כי כבר בבוקרו של אותו היום, ללא קשר להתרחשות הזו, הייתי דרוך לקראת הנסיעה הזו ברכבת.
משום מה ,באופן לא רצוני, העפתי ,מפעם לפעם, מבט אל עבר שלט המידע הדינאמי, זה עם האותיות האדומות ,המרצדות על קיר הרוחב של הקרון ומספקות לנוסעים מידע על יעדי הנסיעה וזמני ההגעה.
לפתע ולהפתעתי הרבה , תוך אחת הבהיות בשלט גיליתי יעד מאוד מפתיע לרכבת שלי יחד עם שעת הגעה לחלוטין בלתי מקובלת: "עמוקה- קברי צדיקים- שעה 2400" .
פרק 2-מקס
הייתי משוכנע כי איש מלבדי לא שם לב לעובדה המרעישה ואפילו פקפקתי בעצמי שמא המתח או העייפות הרבה בהם הייתי שרוי הניעו את דמיונותיי לכיוונים בלתי נתפסים.
ושוב נתכנסתי אל הספר הקטן בו מככבים עניינים סתומים של שכינה כגון: "והאדם עומד בין שתי הנקבות, נקבה תחתונה גשמית שהיא נוטלת ממנו שאר כסות ועונה והשכינה, העומדת עליו לברכו"
מקס הזקן טייל על חופה של קריית הימים כששמש שוטפת מלטפת את הווייתו בשעת בוקר מוקדמת של יום ראשון.
זרימת אוויר צוננת משהו באה לידי ביטוי באדוות הגלים הנינוחה ושדה צהוב של חמניות פורחות שלח מבט אל השמש והוסיף מישנה תוקף לחוויה.
מקס נשבע לעצמו כי ליותר טוב מזה הוא לא היה מסוגל לייחל אף בורודים שבחלומותיו .
נביחות בלתי פוסקות של כלבלב קטן ,שדימה עצמו לדוברמן, "הטרידו" את מקס והוא ניסה לפטור מעליו את הבעיה בתנועת יד מבטלת כדרכם של זקנים יודעי כל.
כשעצרה הרכבת בתחנת קריית הימים ג'ולי כבר לא ישבה לידי, אבל מקס כן עלה, מתנשף כולו, לקרון, שבינתיים התמלא בנוסעים.
יחד עימו עלה בן לוויה צעיר,מלוכסן עיניים וכהה פנים.
שניהם התיישבו מולי, שותקים,אך מקס, אחרי מספר דקות, פתח את פיו בכוונה לשתף אותי בשיחה בטלה על ענייני חולין .
מפתיע היה בעיניי המעבר המהיר שהוא עשה לדיבור אינטנסיבי על אודות עצמו:" אני פנשנר בן 75 מברוקלין, אני "פיינשמקר". העברית שלו הייתה מתובלת מילים לועזיות אך סבירה ולא הצליחה להסתיר שרידי מבטא זר, יידישאי משהו ," עשיתי עלייה לפני שנתיים , למדתי עברית שלי בג'ואיש סקול בניו יורק וקצת בארץ, כמה פעמים גרתי כאן ולא הצלחתי להישאר." האדם שמולי היה נחוש לספר את סיפור חייו ובמיוחד איך הוא שרד את השואה שלאחריה ,עדיין נער רך , הוא עקר יחד עם אביו לארה"ב.
הסיפור נשמע לי עלום למדי אך חשתי עייף מכדי לברר לעומק.
מקס היה מוגבל בתנועתו כדרכם של קשישים, הוא סיפר כי הוא גר בישוב כפרי בהרי ירושלים.
הבחור שישב עם מקס לא הוציא הגה מפיו כל הדרך.
הבנתי כי הוא נמצא בארץ על תקן של מסייע כחוק לקשיש, אך בכל זאת הפריעה לי העובדה שמקס התעלם מהבחור כאילו הוא אוויר .
פרק 3 – ג'ולי ואשר-עבר, הווה ואין עתיד
שְׁכִינָה בספרות היהדות, היא הפן של ההתגלות האלוהית לבני אדם.
עננים לבנים מפותחים ליוו את ג'ולי בעודה פוסעת נמרצות ברחוב . ראשה היה עמוס בתכניות אך היא לא יכלה שלא להביט מעלה ולתהות לגבי הצורות השונות.
היא ראתה שם "העתקיםשל דמויות אנושיות", פנים וחלקי גוף שהיא זיהתה בהם פרטי פרטים.
מקץ מספר שניות באה רוח חזקה וטשטשה את "הדמויות" עד לבלי הכר.
ג'ולי נזכרה בימים טובים של זוגיות שידעה בעבר- עם אשר , זוגיות של אהבה, תמיכה והמון ערבות הדדית ופרי אחד של אהבה- בן קטן וחמוד.
למרבה הצער שיניים חדות נגסו במערכת היחסים הזו שהלכה והתדרדרה.
התהליך המלא השתרע על פני כמה שנים בהן השקיעו בני הזוג מאמץ בניסיון לשפר את המצב וכשלו .
פרשיות מהצד גם לא חסרו, חלקן רציניות, תמיד במעורבותה של ג'ולי .
ג'ולי פיתחה תיעוב עז כלפי אשר ותחושה זו מחקה כל זיכרון חיובי ממערכת של זוגיות שנוצרה והתפתחה במשך שנים.
נוסף לכך אשר נפל למשכב וכתוצאה מכך מצבו הפיזי הסתבך עד כי הוגדרו לו אחוזי נכות משמעותיים.
התפתחות זו לא בלמה את ג'ולי מכוונותיה לעזוב אותו .
פרק 4 - דמות מישנה 1 – להלן "האסיאתי"
על פי תפיסת הקבלה והחסידות, השכינה היא אנרגיה קוסמית אדירת עוצמה, ששוכנת ב"קרביו" של היקום כולו ומחיה אותו, והיא נשמתו ורוח אפיו. את ההארה הזו הוספתי לקובץ "שכינה" במחשב שלי שכבר אכסן בתוכו תובנות מרובות בנושא
המחשב היה נייד ומשומש, רכשתי אותו בכספי הדל ובעזרתו התחלתי מצמצם פערי ידע אל מול עולמי החדש .
התהליך היה רציף והתנהל בכל שעה ובכל מקום, כולל במועדון אפלולי בדרומה של העיר בסמוך לתחנה המרכזית "החדשה."
ניסיתי לתהות מדוע התחנה המתפוררת הזו מכונה "חדשה" בזמן שהיא קיימת כבר עשרות שנים ובכלל מתוכננת להתפנות ממקומה בהיותה "מפגע תברואי" .
התקליטן השמיע מוזיקת פיוז'ן שקטה המשלבת ג'אז עם מוזיקת מזרח רחוק, שהייתה חדשה לאוזניי אך נעימה.
האוכלוסייה הייתה מגוונת, ללא קבוצה אתנית דומיננטית ולכן חשתי בנוח להוות מיעוט .
בן הלוויה האסיאתי של מקס הפתיע אותי בנוכחותו במועדון.
סקרתי אותו בהתמקדות וראיתי אדם כהה עור ,מלוכסן עיניים ובעל קומה בינונית.
הוא לא ניסה לתקשר עם מישהו מהנוכחים ומה שעורר בי פליאה הייתה העובדה שהבחור מלל בשמאלו מחרוזת תפילההמקובלת בקרב המוסלמים .
לא כל כך הבנתי את הקשר בין המזרח הרחוק והאסלאם.
ידעתי שמחרוזת התפילה קרויה מִסְבַּחָה והיא עשויה 99 חרוזים, המסמלים את שמותיו של אללה המוזכרים בקוראן.
המסבחה מסייעת למוסלמי המאמין לבצע את מצוות ה"תסביח" - אמירת כל שמותיו של אללה בזה אחרי זה מתוך כוונה לכבדו ולהזכירו בכל מקום, תוך שהוא מעביר את חרוזי המסבחה בין אצבעותיו.
בשלב מסוים נפניתי ממושא הסתכלותי ופניתי להביט על סביבותיי .
כעת שמתי לב לשילוב צבעים יפהפה שהושג על ידי זנים של פרחים אמיתיים ,כולם אדומים ,בסידור יוקרתי שנראה לא מתואם עם הסביבה הדלה ועוד על רקע של להבות אש ענקיות שצוירו על קיר האורך של המועדון ביד אמן.
לפתע החלה לקנן בי תחושה לא טובה,המוזיקה, שהייתה רוגעת כל הזמן, החלה להישמע באוזניי כבליל קקופוני.
איבדתי רצון להמשיך ולשהות במועדון ויצאתי לרחוב.
התחלתי פוסע ברחוב הלא אלגנטי שהיה חלק מפסיפס דרומי מחוספס של העיר והעניק לו צביון של עולם שלישי המנותק , חומרית ורוחנית , משאר חלקי העיר.
צעדיי היו מהוססים, פנימיותי אותתה לי מצוקה והגברתי את קצב הליכתי.
רשרוש מתגבר מאחוריי לא סייע לבלימת החרדה.
מקץ דקות מספר שכך הרשרוש והפניתי את מבטי לאחור.
ראיתי את האסיאתי מול בר שיח שלא נכח במועדון אך הכרתיו היכרות קודמת- הקשיש מהרכבת-מקס .
פרק 5 – ים המלח-המלון של ג'ולי
שכינה היא גם פן נשי ואימהי.
שקשוק כוסות זכוכית התמזג עם צלצול חרישי של צלחות והד קולות אדם לאיושה שמילאה בנעימות את טרקלין הכינוסים בבית המלון של ג'ולי.
זרים מרהיבים הציפו את החלל הגדול והשרו תחושה של רוגע.
פרחים טריים בתוך אגרטלים על שולחן הנאומים ובפינות השונות שידרו מטופחות ותרמו לאטרקטיביות של המעמד.
ג'ולי הבינה לאשורה את התועלת של נושא קידום המכירות וקנתה לעצמה עם הזמן את החירות לקיים פעילויות שיווק ייחודיות לבית המלון שלה ללא קשר לרשת הגדולה והמצליחה שהוא היווה חלק ממנה.
הפעם היא הלכה על הרכב של שועי הארץ שהוזמן להתארח במלון לרגל חנוכת אגף הספא המשופץ.
היא הזרימה את המידע לערוצי התקשורת והצליחה להרוויח תפוסה מלאה .
אחד האורחים היה יובל, מכר וותיק , שג'ולי למדה עם השנים לתת בו אמון.
הפרטים שהיא ליקטה עליו יצרו תמונה לא מושלמת של דמות שוליים גמישה בעלת עבר מפוקפק משהו .
יובל היה כבן 60 , מסתורי, בעל זקן ארוך ומטופח ונראה לג'ולי כאדם הממוקם איכשהו בשולי החוק, אף שהיה מתאמץ לשכנע בלקוניות לגבי תרומתו לביטחון המדינה.
הוא היה מספר על "עניינים אפלים" והיא מעולם לא ביקשה הבהרות.
היכרותם החלה עקב ההבזקים שהיו תוקפים את ראשו ומסבים לו סבל רב כאשר בעטיים היה נוהג ליטול דרך קבע תרופות הרגעה חזקות .
אחת למספר חודשים אף היה נאלץ להתאשפז בבית החולים שם היה מקבל סדרות של טיפולים בחשמל שלאחריהם היה מתאכסן בבית המלון ,על חשבון משלם המיסים.
גם ערן התאכסן באותו סופשבוע בבית המלון, בסדנת רוחניות למנהלי בנק בכירים.
ערן היה דמות ידועה בישוב הדרומי ירוקים בו ממוקם סניף הבנק אותו ניהל.
פרק 6 – שיחת הטלפון
באמצעות פן השכינה של האלוהות, שהוא התחתון מכול ההתגלויות האחרות, מתקשר אלוהים עם בני אדם. פן זה הוא יחסי לפי מעמדם של האנשים ומעשיהם, לפעמים מתגלה ולפעמים נעלם.
צעקות רמות בשפה הרוסית ניחתו על אוזנה של ג'ולי משהרימה מעריסתה את שפופרת הטלפון.
היא קפאה על עומדה אך מקץ שניות מספר חזרה נשימתה:"איך את מעזה? חצופה, זאת הפעם האחרונה שאת מתקשרת לכאן ובכלל פונה אליי..."
הקול בצד השני התמתן משהו אבל התוכן היה מעיק: "זוכרת ,יקירתי, את הצ'קים ללא כיסוי שהפצת בזמנו , כשהייתה לך סוכנות נסיעות?"
ג'ולי האדימה וניסתה לענות אך הקול בעבר השני המשיך: " כמו שאת זוכרת , אנשים נפגעו וגם אחרי שהגעת לפשרה, מחכים לך בפינה לקלקל לך את האמינות שעבדת כל כך קשה להחזיר לעצמך.
ג'ולי, אני הצל שלך ,אני יודעת את כל המהלכים שלך מראש ,אז כדאי לך להקשיב לי...".
ג'ולי ניתקה את הטלפון וקפאה לדקה ארוכה על מקומה, מהורהרת.
.jpg)
