שניר

שְׂנִיר

עַל חֵרְמוֹן מִזְדָקֵר, זוֹרֵם נָחַל אֵיתָן,

וְאֶשֶׁד רוֹגֵש בְּמֵימָיו.

אַט גוֹלֵש בָּמִדְרוֹן כְּאָחוּז שִׁיגָעוֹן

בְּרִיקוּד מְּכוּשָׁף מְּשׁוּלְהָב.

וּכְיֶלֶד שׁוֹבָב הָמְשַכְשֵׁךְ בְּגָלָיו,

מְעַרְבֵּל בקִצְפוֹ מֵי אַפְסַיִים.

בָּאָה שֶׁמֶשׁ קְרִירָה, וְקַרְנָה מָעֲרַב.

עַל הָנָחַל יַרְדָה שְׁעַת עַרְבַּיִים.

וָאֲנִי עַל פִּסְגָה עַדוּיָה בְּלָבָן,

טָבַלְתִי עַד תוֹם בִּשְׂפַתֵּיה.

וְשְׂנִיר שֶׁנִרְדָם, וְיוּבָלָיו בְּסוֹדָם,

עֵר, לָנֶצַח נִשְׁקָף בְּעֵינֵיה.