סיפור אהבה ים תיכוני

את אחת ויחידה:

בבריכת הדמעות את תשחי ואני אחכה לך, אנגב אותך מכל המלח והעצב שעוטף אותך באהבה. את תצחקי את צחוקך הדומע ותתאהבי בליטופי המרגיעים. "קר לי", את תגידי, ואני אחבק ואנשק ואחמם, ואת תחייכי וכל חיוך יתארך עוד יותר עד שכמעט יגיע לאוזניים. 

בבריכת הדמעות את תשחי ואני אחכה לך, כי למי עוד אחכה? 

בבריכת הדמעות שוחות בצרורות חבורות של בנות ואת תהיי קרובה ורחוקה, ראשונה ואחרונה, אחת ויחידה ומופלאה בצחוקך הדומע, שיערך השופע, חיוך העצוב הנוגע.

את יפה וגם לא:

אלה ראשים של נשים מלמטה, מנופפות בשיער הוורוד השופע. וכולן מתהדרות בשמלת ערב לבנה ובעקבים גבוהים ואיפור מדויק ומתוקתק. וכולן מתהדרות בכנפי מלאכים, בריח מתוק ומושך. בטעם עמוק ונושך שפתיים ולב (שפתיים ולב). והנה הן מתעופפות ויפות באוויר וקסומות ורוקדות עם סוס ואביר, ורק את מתיישבת נינוחה על הדשא הירוק ונהנת מגשם האהבה שנופל מכנפי המלאכיות באוויר. את יפה וגם מכוערת, את בוכה וגם מאושרת, 

ושוכבת בצל עץ תמר, באור ירח ששר, צלילים גבוהים וצרים, זמרי מזרחית אוהבים.

את הכל ולא כלום:

בבניין של מראות אני מחפש אותך, ומוצא רק שברירי תמונה של זיכרון. כל מראה לוחשת לי כמה את שונה, כל מראה מזכירה לי תקופה אחרת. כל מראה מזכירה לי כמה את אוהבת. בעצימת עיניים, בריאת לילה, בחושך ובאור, בכן ולא, מסנוור וברור, וברור. בסוף הסיפור

מנחש אותך מבין כל המראות המתנפצות אל מול עיניי הרואות ואוזניי השומעות. 

ואת עומדת מולי, יפה ופחות

הכל ולא כלום

חסרת תיאור מוחשי

(חסרת תיאור)

אחת ויחידה

ויחידה בשבילי.

(אפילו אלתרמן לא היה מצליח לכתוב עלייך שיר)