קֻשְׁיוֹת/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                          21.1.2012

קֻשְׁיוֹת/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

כְּכָל שֶׁנִּשְׁאַל ,

בַּגָּלוּי וּבַנִּסְתָּר.

מֵהָאֱמֶת הַיְּחִידָה,

לֹא נַחְמֹק,לֹא נִבְרַח.

גַּם אִם נִפְתֹּר,

אֶת כָּל הַשְּׁאֵלוֹת.

יָצוּצוּ וְיַעֲלוּ,

קֻשְׁיוֹת וּתְהִיּוֹת.

נִפְתֹּר שְׁאֵלָה,

שֶׁעַל סֵדֶר הַיּוֹם עוֹלֶה.

תּוֹפִיעַ פִּתְאוֹם,

שְׁאֵלָה חֲדָשָׁה.

אִם אֲנִי לֹא אָשִׁיב,

עַל הַקֻּשְׁיוֹת שֶׁלִּי.

מִי יִפְתֹּר אִם בִּכְלָל,

אוֹתָן  לְמַעֲנִי?!.....

כְּמוֹ שֶׁאוֹמֵר הַלֵּל הַזָּקֵן

"אִם אֵין אֲנִי לִי, מִי לִי?

 וּכְשֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, מָה אֲנִי?

 וְאִם לֹא עַכְשָׁיו, אֵימָתַי? "( אָבוֹת, א פְּסוּק יִג)

שָׁבוּעַ טוֹב