שְׁתִיקָה יָפָה לְךָ

שְׁתִיקָה יָפָה לְךָ / יוּדִי מָרְטוֹן

יֵשׁ אֶפְשָׁרוּת, אָמְנָם לֹא רְצוֹנִית

לִשְׁתֹּק.

לֹא לִדְּבוֹר סוּגְיוֹת חָכְמָה, לֹא חָשֵׁב מַסְקָנוֹת תּוֹבַנָּה

פָּשׁוּט לִשְׁתֹּק.

כִּי מִדְּבָרִים אֲשֶׁר לִבְּךָ חָפְצָה

לֵאמֹר – נִגְזָר מִמְּךָ כָּל כֻּלְּךָ,

וְהֵגְּדֵי הַסְּרָק שֶׁל הִנְּךָ

נוֹפְלִים עַל אָזְנֵי עָרְלָה.

קַח מִסְּבִיבָה תּוֹרֶמֶת, סִכּוֹת מַחְבָּר

הַדֵּק סָבִיב – וְאָז בְּמַחְשָׁבָה נֹגֶדֶת פֶּסֶק זְמַן

פְּרוֹץ אוֹתָהּ, הַבְלֵח יְדִיעָתָהּ.

וּמִמַּעֲמָקֵי יְכוֹלְתָּךְ שֶׁכֹּה שִׁיוָועַתָּ לָהּ

הַצֵג דְגָּם, הַרְאֶה לְסוֹבֶבֶךָ

מִדַּת אַתָּה.