שתיקה

צבועים בכחול של ציירים

ופנסי הלילה הטילו צללים.

טיילנו שלובי זרועות

וחשתי מאוים בעוצמות

על ידי השקט שבינינו,

תהיתי:"מה יהא על שנינו? 

את בחרת בזכות השתיקה,

לא חישבת להתפרץ,

וודאי שלא לתרץ,

אך אני נמלאתי מועקה,

את בחרת בזכות השתיקה

שצרמה באוזני יותר מצעקה,

נשבעתי כי לו שקלת להיות שונה

הייתי מוריד עבורך את הלבנה.

לא נראית עצורה,

גם לא מאופקת,

לא חוללת או מנעת סערה,

אך עדיין היית שותקת,

ככלל תמיד היית שותקת,

לא צידדת במהלכים של שיחה

ולמרות זאת למראך הייתה נשימתי נעתקת

כי עבורי תמיד היית נסיכה.