בחורף האחרון הבנתי

בלילה התשיעי של נובמבר שנת 96
הבטחתי לעצמי שהחל ממחר אהיה תמימה.
תמימה וטובה כמו נעה מהכיתה שלי, שלא יודעת
מה זה מחזור של אישה ולא שמעה מעולם את המילה
אונס,
ולרבות המילים שהכרתי אני, ואולי אף על זאת
האמנתי
שכך יהיה לי טוב.

תשע שנים לאחר מכן נעה חצתה בשישי בלילה את הכביש
שיכורה
ונדרסה על ידי נהג עם יד אחת על ההגה ושלושה חברים מאחור שצועקים ברי.
היא לא נתלתה בין חבלי הכביסה,
כניסיון התאבדות שכשל, ולא דיממה למוות שלולית של כתם על האספלט.
נעה נפלה
שברה את המפרקת
ונרדמה.

בחורף האחרון הבנתי שזה לא רומנטי למות;
בשיעור פילוסופיה אנחנו לומדים על מוסר העבדים והאדונים של ניטשה
וכל מה שחולף בראשי הן תמונות
של בנות עירומות קשורות ברצועות עור מבריקות.