באחד מהלילות החמים והאפרוריים (כתוצאה מהיותי חיילת בצבא) של אוגוסט האחרון,חלמתי חלום צבעוני ומוחשי. אנרגטי, אלמותי.
בתחילת החלום, גליתי שמישהי שהייתה חברה הכי טובה שלי בתיכון (ועכשיו כלל לא), ומישהי שהייתי איתי בצבא, והשתחררה לא מזמן, מתחתנות! היינו בתוך סוג של בית מלון גדול ויפה, ומצאתי את עצמי הולכת לחדר שלהן- ליראות אותן לפני החתונה, תכננתי לעשות זאת מהר, ואז ללכת וללבוש את השימלה הסגולה שלי. אז אני רואה אותן ושתיהן ממש יפות. זאת שהייתה חברה הכי טובה שלי בתיכון-נראת פתאום שונה, הרבה יותר רזה..ויותר יפה.
בשלב מסוים אני מתחילה למהר כי אני קולטת... שגם אני מתחתנת! אז אני יודעת שאני צריכה ללכת לחדר במלון, כדי להתארגן והכל..מהר.
אני נכנסת למעלית- ומבינה שאני צריכה להגיע לקומה 5. ויש איזה בילבול ואני מגיעה לקומה 3. שם אני פוגשת את סבא וסבתא שלי, הם מדברים איתי על החתונה ואני ממהרת (סבא שלי אומר לי משהו בנוסח- בסוף החתונה שלך תהיה סתם ארוחה קטנה עם כמה אנשים... זה מה שאת רוצה?והוא חשב שאני באמת רוצה את זה- אבל אמרתי לו שלא, שדווקא אני רוצה חתונה גדולה ויפה) ובינתיים כשאני עם סבא וסבתא שלי, גם סבא שלי אליהו ז"ל מתקשר אל הפלאפון שלי ואני מדברת עם כולם במקביל.. אני לא זוכרת מה הוא אמר רק שממש מיהרתי...ונכנסתי שוב למעלית- נחושה להגיע לקומה 5 לחדר להתארגן. לחצתי על הקומה, אבל המעלית פשוט לא נעצרה! היא עלתה עד קומה 31! ולא משנה מה עשיתי היא לא נעצרה בקומה 5, היו שם ילדים שהצליחו לגרום למעלית להעצר בקומה שהם רצו- ושאלתי אם הם יכולים לעזור לי והם לא רצו לעזור לי. בשלב מסויים הם יצאו מהמעלית ונישארתי לבד,הבנתי שצריך איזשהו קוד, ניסיתי להכניס אותו. ולא הצלחתי. אז כשהמעלית התקרבה לקומה 5- לחצתי על כל כפתור אפשרי כדי שתיעצר בקומה הזו. ואז, הצלחתי ללחוץ על איזה כפתור שפשוט סוג של פירק את המעלית. זה היה מפחיד, אבל הרגשתי שסוף סוף אני יכולה לנשום. בינתיים גם השיער שלי שסודר בשביל החתונה התפרע. אז הגיעו עובדי תחזוקה והסברתי להם שאני גרמתי למעלית להתפרק ככה- כי היא לא נעצרה- ואני חייבת להגיע לחתונה שלי- וכבר נחנקתי! ואז יצאתי מהמעלית,כשכולם אמרו לי שהשיער שלי כבר מבולגן, אבל בכל זאת הייתי נחושה למצוא את החדר שלי והחתן שלי, וללבוש את השמלה,
ולהיות יפה. ואז... התעוררתי.
מים רבים זרמו בנהר...מאז אוגוסט האחרון. מאז החלום ההוא. נידמה לי שחלום כה מפורט לא פקד את לילותיי בכל החודשים שלאחר מכן.
המשכתי לגדול. המשכתי לשכוח. פקחתי את העיניים, הנדתי את מבטי. ראיתי זוויות חדשות, הרגשתי עונות חדשות. למדתי חוקים חדשים. מצאתי שירים אחרים.
ויותר מהכל- הרשתי לעצמי להאמין. בכוחו של הרגש, בכוחה של הבחירה. בעוצמתי הפנימית, ביכולתי להיות המאור של חיי.אז זרמתי עם עוצמות השטף בנהר. החזרתי את יאיר במלוא הרגש, אל חיי.המאבק התדיר, הציפייה המתישה,הדרך הארוכה...אל המקום המסקרן והמושך, אך החמקמק והנעלם, התחלפה באהבה ישנה. ציפייה גם אליה, אך בוא בזמן, חווית הממשיות שבה, המסגרת והצורה והזיכרון וההכרות איתה.
אתמול, הגעתי הביתה לאחר יום ארוך ורגיל למדי. שמלת פרפרים לבנה שהתנוססה על בחורה בטלוויזיה, לכדה את עיני. נתתי לעצמי להביט ולהקשיב לפרסומת.
שם מתרוצצת נערה בחלומה.היא מגלה שהיא צריכה להגיע אל חתונתה. השמלה נרקמת ומשתלבת ומשתלהבת על גופה. היא עוברת בין ממדים חמקמקים וצבעוניים, ממהרת, אולי מאחרת? בדרך היא פוגשת בסבתה. ששואלת...איפה החתן?
ואז, היא רואה אותו. בדיוק כמו בכתה ג'. מעצבן.
או שבעצם, זו הייתה אהבה ממבט ראשון.
זה מה שהיא אומרת, ואני...מחייכת. על הדמיון המחשיד לחלומי.על הסוף הכל כך פשוט, כל כך,
אמיתי.
הוא זה שהיא חיפשה, מבלי לדעת שהוא כבר נימצא.
