שירים

היום נגמר סיפור בן עשרים וארבע שנים

לזכר יוסי
 
היום נגמר סיפור בן עשרים וארבע שנים.
דפיו ועמודיו מגוללים את עלילותיה של אישיות רגילה
וייחודית עם התחלה ואמצע מרתקים, ועכשיו כשהוא נגמר,
 הוא מוצג כמו רבים כמוהו על מדפיי השיש החיוורים.

 

היום נגמר סיפור בן עשרים וארבע שנים.

כריכתו עדיין רכה. בכל זאת רק עשרים וארבע שנים.
קצת לפני שנגמר, הספיקה הכריכה לספוג קצת מצבעו של העולם.
מי שהכיר את הסיפור טוב יותר יוכל היה להבחין בצבעיהם של הרים אימתניים ביופיים וכמה עננים סוחפים שלא הופיעו בה קודם.

 

היום נגמר סיפור בן עשרים וארבע שנים.

אני עוד זוכר בין עמודיו ישיבות ארוכות בואדי,  עם גיטרה מנאפולי, תוף מרים שבור ומפוחית, מזמרים מלמולים חסרי פשר ומושפעים רק מהמוזה של עשבי הנחל הטבעיים.

 

היום נגמר סיפור בן עשרים וארבע שנים.

סיפור כל כך קצר ועדיין אני מסוגל לזכור כל כך הרבה.
כמו למשל בים המלח או מחוץ לחדר או בבריכה,
מנפנף ידיים מעל בשר משובח, דוקר אותו עם סכין בעדינות רק שיצא רך ושכולם יוכלו לומר כמה שטעים.

 

היום נגמר סיפור בן עשרים וארבע שנים.

הרכב שבא ממול לא השאיר לו ולאופנוע שום סיכוי.
הוא עף באוויר והכריכה הרכה לא הצליחה לגונן עליו כשנחת.
היא רק ספגה את הגוון החום אדמדם של האדמה וחתמה את הסיפור
אחרי רק עשרים וארבע שנים.

תגובות