שועל עיוור

רוח ערב מלטפת פניי בגינונים מלאכותיים,
תפארת הדממה המעיקה על בואו של הגואל.
תשוקה עזה ליללה פראית של שועל עיוור,
חלומות על רקיע, נגוזו מזמן.

טיול לאור שחר, כשהשמש מתחילה להטיל קרניה,
על אדמה יבשה וחדגונית, פסיעות דקות, כולם נעלמו.
פסיעה, מקרבת לבבות, על החץ מרקדת, אש התהומות,
כולם אוחזים יד ביד, מחכים למושיע, שיבוא וילך.

בגן הורדים המנצנצים של המחר, בצבץ לו פרח זהוב,
בשמים זרועים כוכבים עירומים, טיילתי שם כבר מזמן.
הזמן שיחלוף הוא הדם שזולג, אט- אט מתוך החלל הפתוח,
אם החלום הוא רק אבן קטנה, אז העלטה לא תפיץ את אורה.