"החיים ללא אהבה כשינה ללא יקיצה" נזכרת בפתגם הידוע, בעוד אלומות אור צרות חלו לבקוע מבעד ערפילי הבוקר. אגלי הטל יצרו זרמי מים על שמשת המכונית.

לחצתי על הדוושה, מנסה להקיף בזהירות   את הכיכר הססגונית שלפניי. בזווית עיני הטרוטות ומצונפות קמעה קולטת את יופיים של שיחי הגודציה הנמוכים והלחים השתולים במעגלים שבלוליים של לבן ורוד וסגול.

"צמחי אביב בעיצוב מרהיב !" חשבתי לעצמי, פונה ימינה לכוון חוף הים לפינת הרוגע שלי. שלפתי מתא המטען את הכסא האהוב עלי וישבתי שקטה ובוהה בגלי הים הרגועים . עדיין שעת בוקר מוקדמת. השמש בקושי מפציעה מבין העננים האפרוריים. האופק נצבע בגווני צהבהב –אפרסק רכים שכה אהובים עלי.

עשרים שנה חלפו. עבר עשרים שנה עברו כאילו היה זה אתמול. היה זה יום אביב נפלא:

בשעה 9.00 הגיע שליח והניח בידי ורד ורוד ריחני על מצע של עלי רוסקוס ירקרקים,עטוף בצלופן וסרט סגול.

בשעה 10.00 הביא איתו שוב ורד ורוד על מצע של עלי הדס   בצלופן וסרט סגול.

בשעה 11.00 הורד היה שקוע בגבעולי גיבסנית לבנים וסרט לבן.

בשעה 12.00 הורד נח על עלה של "צפור גן-עדן " ארוך..

בשעה 13.00 הורוד של הורד בלט על רקע עלה  של "פילדנדרום"

עדין בירוק בהיר..

בשעה 14.00 הגיע בוקה של ורדים בלבן, ורוד סגול, עטוף ביוטה סגולה והפעם צורף פתק:

ליקירתי האהובה,

פרח אחד שמסמל כול שנה כחמש שנות אהבתנו,

וששים כמניין החודשים בהם אהבנו,

שלך

ל נ צ ח

אורי

בשעה 15.00 נשמעה נקישה בדלת.

"כמה פרחים הפעם ? " חשבתי לי....

אכן. אהבה לנצח. בעוד חברו שוזר את הבוקה למשלוח, הטנק שבו נהג ברמת הגולן, החליק לתוך התהום .

ואני יושבת על החוף, מביטה בגלים המתגברים, ומריחה את ריח המלוח המהול בריח הורדים בלבן, ורוק סגול, כאילו היה זה היום..

נוסטלגיה.