עץ ביער

האם יכול להיות משהו לא מציאותי בעודנו מצויים בקווים התחומים היטב של המציאות? כשאירוע כלשהו, חפץ או אדם חורגים מתחום הנראה בעודנו שם, האם המציאות היא דמיוננו בלבד? ואם הלא מציאותי פולש לעולם ומעקם את אותם קווי תיחום, מסגרת מייצבת מופלאה זו, האם הוא הינו המציאות החדשה הממלאת את הכיור המרוקן? או, לחלופין, האם ייתכן שהמציאות סובלת מפיצול אישיות? שלטבע עצמו שני פנים המצויים בהורדת ידיים נצחית? האם המציאות היא אישית? האם העץ הנופל ביער הוא היחיד היכול לשמוע את קול התרסקותו? האם יכול להתקיים רעש ללא שמיעה? מוות ללא רוצח? יופי ללא מעריך? האם האדם השפוי היחיד הוא זה החי במציאות של כל אחד אחר? האם יכולה אמת אובייקטיבית להתקיים במוח אחד? האם איננו כולנו משקרים ומשוקרים? האם אמת שאיננה ניתנת לתפיסה ולמדידה היא שקר בעצמה? האם המציאות איננה מודעת לריבוי פניה, ולפיכך הופכת את כולם ליאנוס של הנפש? האם העולמות הקוונטיים הם בעצם תוצאה ישירה של שסעת מוזרה זו?