טַלִּית וּתְפִלִּין/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                             2.5.2012

שיר שלישי בטרילוגיה שירי בוקר

ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ,

וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ,

טַלִּית וּתְפִלִּין/דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

הַשַּׁחַר הַנֵּץ,

לְבֵית הַתְּפִלָּה.

"לְמִקְדָּשׁ מְעַט",

נִכְנַס בַּיִּרְאָה.

נֶעֱטַף בְּצִּיצִית,

כּוֹרֵךְ תְּפִלִּין.

מִתְפַּלֵּל בְּמִּנְיָן,

אֶת תְּפִלַּת הַשַּׁחֲרִית.

הַתְּפִלִּין עַל הָרֹאשׁ,

כְּנֶגֶד הַמּוֹחַ.

הַתְּפִלִּין עַל הַזְּרוֹעַ,

כְּנֶגֶד הַלֵּב.

בְּיַחַד מְשַׁעְבֵּד,

אֶת הַלֵּב וְהַמּוֹחַ.

לִדְבֹּק בֶּאֱמוּנָה,

בְּתוֹרַת יִשְׂרָאֵל.

כָּל עוֹד כּוֹחִי בִּי,

כָּךְ, אֶת הַבֹּקֶר אֶפָּתַח.

אִזְכּוּר מֵאַיִן בָּאתִי,

וּלְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח