החטוף

"ספר לי מה היה שמה ואני אקליט.";

"שרדי טל הבוקר שירדו גרמו לחול שהיה עלי להפוך לבוץ, ניסתי רק להתרכז במשימה שהוטלה עלי אך הדרדר שננעץ לי בירך מסרב להשתחרר ממני ונחפר יותר עמוק בבשרי. אני שוכב על האדמה כשאני מקיף את הבית באמצע הכפר הערבי, מאחוריי שכובים החיילים שלי יחד עם הנשק שלהם. כל האפוד והאדרנלין בכוננות מלאה. אנחנו מוציאים את השבוי סוף כל סוף מהכלא שלו שבו הוא נמצא כלוא חצי שנה. הגיעה אלינו מפה עם מודיעין מדויק שהוא נמצא בבור מתחת לבית הרעוע הזה. עוד רגע והשחר יעלה לגמרי ואנחנו חייבים כבר להיכנס בשביל להוציא אותו משמה, רק פקודה מהמפקד שלי ואני וכל חיילי הצוות שלי נכנסים, יורים במי שאנחנו צריכים לירות ומוציאים אותו משמה בבטחה. "קודקוד להסתער. כל החוטפים אכלו את המנה שהביאו להם והם נרדמו." המפקד שלי אמר לי בקשר. סימנתי עם היד לקשר שלי שאנחנו נכנסים, קמנו מהאדמה ופרצנו לבית.

ריח מסריח של נבלה הציף את כולו וכל החוטפים היו שרועים על הרצפה שלו כשהם מעולפים מהמנה שאכלו הרגע, הבנתי שזה כנראה לא רק המנה. המוסד שמו סם הרדמה בצנרת המים, ובאספקת המזון שהעובר לכפר הערבי הזה ופשוט הרדימו את כל הכפר. אזקנו מהר את כל המחבלים "מצאו אותו המפקד." הסמל שלי אמר וסימן לי עם ראשו לבוא אחריו כשהוא מחזיק דרוך את הנשק בידיו. הלכתי אחריו, נכנסו לחדר קטן, בחדר היה בור עם מדרגות למקלט. ירדנו בו ושמה הוא שכב על כיסא, חייל בקבע בן עשרים וארבע כשהוא שוכב על הרצפה המצחינה שרגלו אזוקה לצינור גדול. בגדיו היו מלוכלכים וקרועים. היה ישן שמה על הרצפה כשהוא מעולף לחלוטין, "קרא לחובש." אמרתי לסמל והחובש מייד הגיע, בדק לו את הדופק וחייך חיוב, הוא חיי."

"וזהו?"

"כל זה קרה לפני חמש שנים, זה בערך מה שאני זוכר ממה שהיה שמה."

"אתה יכול להגיד לי את התאריך המדויק?"

"חמישי או הרביעי באפריל,"

"בטוח?"

"כן, או הרביעי או החמישי. אם זה כל כך משנה אני יכול לדבר עם כמה חבר'ה מהצוות,"

"לא, לא. זה בסדר,"

"אני יכול ללכת עכשיו?"

"מייד, אבל רק עוד שאלה."

"כן?"

"אמרת שראית על החטוף מכשיר קטן ומוזר.."

"כן, שחכתי להגיד. ירדן בדק אותו –"

"ירדן זה החובש?"

"כן, החובש. הוא אמר לי שיש לחטוף מתחת לאוזן משהו מוזר."

"הזזת אותו.. ומה ראית?"

"זה היה מכשיר קטן עם האות 'איי' באנגלית."

"את המכשיר לקחת??"

"לא נגעתי בו. לא ידעתי מה זה,"

"אוקיי. טוב, זהו." אמרתי וסגרתי את ההקלטה.

"אני יכול ללכת?"

"כן, תודה." השבתי לו קמתי מהכורסה וגם הוא קם. הוא היה ענק וקירח, לחצתי לו את ידו הענקית והוא עזב את המשרד החקירות שלי. ידעתי שיש פה קונספירציה לא ברורה. איך ייתכן ששבועיים אחרי המקרה הזה שלו בצבא 'אפל' נכנסה לתודעה הישראלית ושירותי המיקום שלה הגיעו לכל מקום. הם רצו רק למכור עצמם לממשלה וכל החטיפה הזאת הייתה מפוברקת מההתחלה. מי באמת היה מאמין שהממשלה תרדים כפר שלם ואף אחד לא ידע מזה? איך באמת החיילים יכלו להיכנס לכפר הזה מבלי להיפגע ולדעת איפה בדיוק החייל החטוף?! זה, זה! ידעתי שיש פה קונספירציה ואינטרסנט כלשהו.

ועכשיו שעליתי על זה גם לי יש אינטרסנט כלשהו.

סוף כל סוף אני יוכל להראות את הממצא המיוחד הזה לממשלה ול'אפל' ולקבל מכשיר 'אייפון חמש' חדש. שאני ישלם להם? לא, לא נראה לי.