סוֹף מַעֲשֶׂה.../דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                    13.5.2012

סוֹף מַעֲשֶׂה.../דָּוִיד סָמוֹכָה דּוּדִי

הוּא מָאַס בָּךְ,

מִמֵּךְ הִתְרַחֵק.

הִתְיַחֵס אֵלַיִּךְ,

כְּאֶל "סֶרַח עֹדֶף".

אֵין לָךְ מָקוֹם,

יוֹתֵר בְּחַיָּיו.

לַמְרוֹת שֶׁאָת,

אוֹתוֹ מְאוֹד אָהַבְּת.

הוּא קִיבֵל אֶת הַחֹפֶשׁ,

תָּמִיד אַת וִתַּרְת.

מָחַלְת עַל כְּבוֹדֵךְ,

לֹא פַּעַם אַחַת.

אַת עָשִׂית לוּ רַק טוֹב,

הוּא גָּמַל לָךְ רַע.

עַד שֶׁקַּמְת וְעָזַבְת,

מִמֶּנּוּ בָּרַחְת.

אֶת מַה שֶּׁהָיָה לוֹ,

לֹא יָדַע לְהַעֲרִיךְ.

הַיּוֹם הוּא לְבַד.

בְּלִי הָאִשָּׁה שֶׁתָּכִיל.

אֶת הַגַּלְגַּל לְהַחְזִיר,

לֹא בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן.

אַתְּ פָּתַחְת דַּף חָדָשׁ,

הוּא נִשְׁאַר עִם הַזִּכָּרוֹן.

חָכְמַת הַבְּדִיעַבַּד,

אוֹמֶרֶת כְּהַתְרָסָה.

"סוֹף מְעַשֵּׂה

בְּמַּחְשָׁבָה תְּחִלָּה."

מִי שֶׁחַי אֶת הָרֶגַע,

וְלֹא חוֹשֵׁב עַל מָחָר.

נִשְׁאַר קֶרַח,

מִכָּאן וּמִכָּאן.