שירים

יש ואור-במת דיון

בסדנת כתיבה עברנו פעם על נושא של מעליב ונעלב.
למדנו כי למעשה לפי המקורות השמש היא הנעלבת הראשונה בהסטוריה, והירח הוא המעליב השמש שתקה בזמן ומכאן
כוחה הרב אל מול העלבון מכאן המשפט: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.
 אחת המשימות הייתה לכתוב שיר ברוח הדברים.
 
 
יֵשׁ וְאוֹר

 

יֵשׁ וְאוֹר הַאֵלֹוֹקים עָיֵף,

כְּאִילוּ מִתְיַסֵּר אַחַר שַׁלְוַוֹתוֹ.

אִם יַפְגִין הוּא יוֹתֵר ויוֹתֵר כֹּחַ,

מוּל הַאִיפוּק הַבִּלְתִּי נִמְנָע.

 

וְהַאִיפוּק חַזֵּק מוּל הָאוֹר,

הָאוֹר אֲשֶׁר כְּבוֹדוֹ נִרְמַּס בַּרִאשׁוֹנָה.

וְלוֹ צִיּנַתּ הַלְבּנָה הַמַעַלִיבַה,

והוּא הָאוֹר שׁוֹתֶק כְּקַשִׁישׁ.

 

וְלֹא הוּא הַגִּבּוֹר, הוּא מַעֲלִיב,

וְלֹא הוּא חַלָּשׁ, נֶעֱלַב.

כִי הֵם כִּשְׁנַיִם כְּאֶחָד,

הֵם הַלְּבָנָה וְהַחַמָּה לַעַד.

 

יֵשׁ וְחֹשֶׁךְ עַל תְּהוֹם,

כְּאִילוּ נֶעֱלַב לְעוֹלְמֵי עוֹלָמוֹת.

ויֵשׁ אוֹר צוֹבֵר מִילִים סְתוּמוֹת,

נִשְׁמָעוֹת וְנִבְלַעוֹת.

 

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי

 

 

 

תגובות