לֵיל כּוֹכָבִים/דָּוִיד סָמוכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                                      9.6.2012

לֵיל כּוֹכָבִים/דָּוִיד סָמוכָה דּוּדִי

הָעֶרֶב יָרַד יָשַׁבְתִּי בַּחוּץ,

אַט ,אַט  הַשָּׁמַיִם חָשְׁכוּ.

זָרַח הַיָּרֵחַ כּוֹכָבִים נָצְצוּ.

שְׁלַל אוֹרוֹת מֵרָחוֹק הִבְהֲבוּ.

הַמַּרְאֶה הַמַּרְהִיב שָׁבָה אֶת עֵינַי,

הִסְתַּכַּלְתִּי לְמַעְלָה וְגַם לְפָנִים.

הָאוֹרוֹת רִצְּדוּ מוּל עֵינַי,

לֵיל כּוֹכָבִים הִפְּנֵט וְהִדְהִים.

אֶת כּוֹכַב הַצָּפוֹן זִהִיתִי בּוֹלֵט,

גַּם אֶת הַדֻּבָּה הַגְּדוֹלָה.

מָטוֹס מֵרָחוֹק הֵפֵר אֶת הַשֶּׁקֶט,

צִפּוֹר לַיְלָה לְפֶתַע צִיצָה.

יָשַׁבְתִּי כָּךְ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת,

נֶהֱנָה מֵהַמַּרְאֶה הַקָּסוּם .

פִּתְאוֹם מִשָּׁמַיִם נָפַל כּוֹכָב,

לָחַשְׁתִּי תְּפֵלָה לֶאֱלֹהֵי הַיְּקוּם.

שָׁבוּעַ טוֹב